רגעים זוהרים

החיים שלנו הם לא יותר מאוסף רגעים שעוקבים האחד אחרי השני. שניה אחר שניה. דקות נאספות לשעות ההופכות לימים המתעבים לשבועות הנאגרים לחודשים והשנים חולפות בזו אחר זו. וככל שהזמן עובר אני בטוח שתפיסת הזמן שלנו משתנה. אני בטוח שכשהייתי בן שבע יום אחד נראה לי ארוך כמו שבוע היום. והיום הימים רצים ועוברים.
אך בתוך כל הרגעים האלו שעוקבים בזה אחר ×–×” ומרכיבים את הביוגרפיה הכרונולוגית שלנו יש כאלו הזוהרים מעל האחרים. נכון – רוב הרגעים הם סתמיים למדי ואני לא אזכור באופן מיוחד את הרגע שבו הלכתי ברחוב לקנות חלב, גם לא חמש דקות אחרי שזה קורה. אך יש רגעים שפתאום זוהרים ×›×™ משהו מיוחד קרה בהם. יכול להיות שהלכת לקנות חלב ובדיוק ראית חמישה גברים ×›×”×™ עור מבצעים תעלולי אקרובטיקה ושיווי משקל באמצע הרחוב1. יכול להיות שהלכת הביתה ולפתע מישהי ניגשה והציעה לך חיבוק בחינם.

ולפעמים קורה שישנם רגעים כאלו שבהם העולם מסתדר מסביבך במין תיאום כמעט מושלם ויוצר חוויה שרק מדגישה את אותן שניות. זה קורה כשמשהו מתחולל בתוכך אבל העולם כאילו יודע אותו והסביבה מביאה גירויים חיצוניים שמשתלבים עם הפנימיים בצורה מושלמת.
ואני יודע שזה לא ממש ברור – אז הרשו לי להדגים בעזרת רגע ×›×–×” שחוויתי היום בבוקר.

עשיתי לילה לבן בעבודה. זה קורה אחת לשבוע. לא הייתי לבד, והלילה היה מלא בעבודה, אך גם ברגשות ומחשבות מהזן שנוטה להזדחל בלילות. הרשו לי לא לפרט כי אין בזה צורך.
בסוף הלילה ×”×’×™×¢ הבוקר ואיתו הזריחה שאיידה חלק מאגלי המחשבות. ואחרי העבודה ×”×’×™×¢×” נסיעה ברכב. וכשאני נוסע ברכב, בטח אחרי לילה בלי שינה, אני שומע מוזיקה דרך האייפוד. אז שמתי אותו על shuffle ונתתי לשירים לרוץ. ויחד עם הדרך הזורמת בין גלגליי חזרו לאט לאט לזרום המחשבות והרגשות. המוזיקה התנגנה בווליום נמוך עד שהחלטתי להגביר אותה. או אז, ברגע קולנועי למהדרין, התחיל להתנגן השיר הבא שזיקק את כל המחשבות והרגשות שהתרוצצו אצלי בפנים, פרטיות לגמרי, לשתי דקות וחמישים ותשע שניות מדויקות לחלוטין. למרות העצבות של המילים – לא יכולתי שלא לחייך בפני הרגע ×”×–×”.

[audio:http://www.fileden.com/files/2006/11/18/392535/broken%20heart.mp3]
לב שבור – פונץ' (באורח פלא, כללתי את השיר גם באוסף האחרון של הדים מן האמבט)
מילים ולחן: יוסי בבליקי
שירה: דנה בקר

הכוכבים יהיו אתך כל הערב
אבל עכשיו אתה נשאר עם הפצע לבד
מחייך עוד פעם
מול כוס קפה מלאה דמעות
היא נשארה ריקה עוד פעם
אז אתה עוזב את זה (היום)

מה אתה עושה עם לב שבור ילד
כשאין לך אף אחת לשבור את הלב בשבילה?

מה אתה עושה עם לב שבור ילד
כשאין לך אף אחד לשבור את הלב בשבילה?

תודה לא(פ)ל על רגעים כאלו.

אחרי פרסום הפוסט קראתי את הפוסט הזה של מיז קיי שאת בלוגה חייב להכיר כל אוהב ספר ומילה כתובה. אני פשוט מוסיף את זה לכאן כי הפוסט שלה הדהד לי מאוד למחשבה על איך רגעים מסוימים מזדהרים מעל לרעש הכללי.

  1. נשבע לכם! סיפור אמיתי למחצה! []

תגובה אחת בנושא “רגעים זוהרים

  1. אח, אני אוהב את הבלוג שלך יותר ויותר עם כל רגע שהוא משתכלל ועם כל פוסט חדש. תענוגות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.