דיבורביב: טעם העיר?

זה מדהים מה שקרה לארץ שלנו בתחום הקולינרי, לטוב ולרע. עד לפני כמה שנים לאכול בחוץ היה לשבת עם החבר'ה בחומוס אשכרה, אוכל אסיאתי היה לצאת לאותה מסעדה סינית (ולהתלבש כמו לחתונה) ו"מסעדת שף" היה איזה מושג עתידי שיכול להצליח רק בניו-יורק. עבר עשור, ופתאום הלקסיקון שלנו התרחב למלים כמו "פסיפלורה", "טאפאס" ו"ביסטרו". פתאום שגב וניר צוק הם סלבריטאים. פתאום ילדים בני שבע אוכלים סושי. אחד ההיבטים של ההתפתחות המהירה הזו, הוא הריבוי בפסטיבלי האוכל בארץ: עיר הבירה, שבוע הגורמה, נחלת בנימין הקטנה, שף תאכל, ועוד רבים אחרים. האומנם האוכל האיכותי, שהיה פעם נחלתו של העשירון העליון בלבד הפך נגיש להמונים, או שמא הגורמה הפך למסחרי ואנחנו פשוט אוכלים את אותו הג'אנק רק בהגשה אחרת?

האבטיפוס של טעם העיר, שוק האוכל הגדול והוותיק ביותר בארץ, הוקם בפעם הראשונה בתחילת שנות התשעים. אני זוכר את עצמי כנער, מסתובב בין דוכני ×”×¢× ×§ של מסעדות שמעולם לא שמעתי עליהן, טועם מאכלים יפניים במחיר של סמי בורקס וצופה במאות האנשים, בעיקר השמנה והסלתה של תל אביב, שחולפים בין הדוכנים. איתמר דוידוב, כבר אז שף ידוע (זוכרים את תכניות הבישול בערוץ הילדים?) יזם אירוע שמטרתו לחשוף את החברה הישראלית לשני דברים: תרבות אוכל מגוון, והקהילה ההומו-לסבית בישראל. וכך בימים שבהם הפתיחות המינית בישראל הייתה דומה לתרבות האוכל (חומוס אשכרה ובאירועים מיוחדים – הסינית) הגיעו התל אביבים לטעום פירות אקזוטיים לצד מאכלים הודיים, לשמוע הרצאות בסינמטק לציון עשרים וחמש שנים למהומות סטונוול (בהיבט ×”×–×”, אגב, ×”×™×” הפסטיבל אחת הצורות הראשונות למצעד הגאווה התל אביבי) ובעיקר להכיר.

כעבור שנה החליט השותף העיקרי בשוק האוכל של דוידוב, עיתון "העיר", למסד את התופעה וכך נולד השם "טעם העיר". לימים חבר העיתון גם לשפית עפרה גנור, היום הבעלים של מאנטה ריי ויושבת ראש איגוד המסעדות, הברים ובתי הקפה בישראל, שיזמה וניהלה את הקמת רוב הפסטיבלים, וגם שמה כבר יקשר לנצח עם פסטיבלי המזון בארץ. טעם העיר הראשון והשני עוד נערכו באזור הסינמטק, אך כשהחלו לתפוס גם את רחוב הארבעה ויצרו פקקים ועומס באזור, הוחלט להעתיק את המיקום לפארק הירקון. טעם העיר השלישי כבר היה מאחורי הגולפיטק, והבאים אחריו החלו להרחיק מזרחה, עד למיקום הנוכחי שמול הלונה פארק. בפסטיבלים האלה כבר הייתי תיכוניסט חובב אוכל מושבע שלא יכול היה להרשות לעצמו את המסעדות עצמן, וישנן מנות (פילה היען ורביולי הסרטנים הכחולים של "מארי אנטואנט" ההיסטורית, פרוסות הסינטה והכנפיים של דיקסי) ומסעדות (תמוז, כפות תמרים, בירנבאום ומנדלבאום, קרן) שאני זוכר להן חסד בזכות טעם העיר.

עם הזמן טעם העיר תפס תאוצה והחל למשוך כמות קהל גדולה בהרבה. בעקבות הגעתם של 350,000 איש לפסטיבל החמישי, הוחלט להאריך את הפסטיבלים לארבעה ימים. בערך באותה התקופה גם איכותן של המנות ירדה ומנות כמו כבד אווז שהיו נפוצות מאוד קודם לכן, נעלמו לגמרי מהתפריט או הוגשו בצורה מיניאטורית ומאכזבת. במחשבה לאחור, אני לא יודע מה קדם למה: האם ההמון שהפך לקהל הקבע של טעם העיר הוא זה שדרש מנות יותר בנאליות, או שדווקא הירידה באיכות המנות היא זו שגררה את ההמונים לפסטיבל. כך או כך, קיומו של הקשר בין השניים הוא ודאי, ומשנה לשנה הנוכחות בפסטיבל הפכה למעיקה עוד יותר בזכות השילוב של פחות אוכל מעניין וכמויות דוחק היסטריות. אני זוכר שהמסעדות היו מביאות את אותן המנות שהביאו בשנתיים-שלוש הקודמות, ונקודת ההפתעה החיובית בפסטיבלים הייתה דווקא ביקבים ובדוכן הענק של קרלסברג, שהיו מקור מצוין להתחיל את הסיבוב כחייל וסטודנט צעיר, אבל ביננו – היום כל בר כבר מציע את המבחר והמחירים הללו.

בשנים האחרונות המצב רק הסלים. טעם העיר הפך לפסטיבל ענק שהאוכל תופס בו רק חלק קטנטן. השנה, בטעם העיר 12, ניתן היה לעשות פן, להשתתף בהגרלות של מפעל הפיס ולקנות שלל מוצרים לבית. היו המון אנשים, כולם רקדו בהיסטריה לצלילי גלגלצ (לא שאני מפקפק בתחנת הרדיו, אבל מפתיע לראות שבעוד שפסטיבלים אחרים דואגים לייבא אמנים מהשורה הראשונה, טעם העיר מסתפק בגלגלצ – וזה עובד!) ולעבור מהכניסה לצד של המסעדות הייתה משימה שארכה חצי שעה. גם הטריק של להגיע בשש בערב כבר לא עבד. אלה שהצליחו להתקרב למתחם המזון, יכלו לראות ששלושת הדוכנים הגדולים שייכים לאסם, שטראוס ותנובה, לא ממש מסעדות מיוחדות. נכון, היו פה ושם הברקות מקוריות ומעניינות, בעיקר בדוכנים של ננוצ'קה, ליברה, והמתחם של ניר צוק, אבל בסך הכל זה, לא היה שווה את זה.

ומה שמעצבן זה שכל שנה אני מבטיח לעצמי ש"שנה הבאה אני אשאר בבית", וכל שנה אני הולך ומתאכזב. כמו צפייה ב"24" שכבר מזמן איבדה את המתח והעניין ובכל זאת אנחנו צופים בה עונה אחרי עונה, כך גם ב"טעם העיר". כל שנה המסורת משכנעת אותי ללכת, אפילו בלי צפיות, ולפעמים אפילו זה מאכזב. אני לא יודע לומר מה יהיה שנה הבאה – אבל אל תגידו שלא הזהרתי.

לסיום, אני מבקש לנצל את הבמה ולהודות לאיתמר דוידוב, שעזר לי לפשפש בנבכי הזכרון ובכך בעצם הפך למרואיין הראשון שלי. איתמר – אני מקווה שתמשיך לקרוא ולהגיב, אתה הקורא המוערך ביותר בעולם הקולינרי שהיה לי אי פעם…

2 תגובות בנושא “דיבורביב: טעם העיר?

  1. שלום רב.
    איך קרה שטעם העיר עבר לחיפה? השתגעו? הולך להיות שם הפסד לא רגיל. אנו, שהגענו כל יום לפארק , לא נגיע פעם אחת לחיפה. לא משנה אם זה יהיה בים או במלון הכי מפואר.

    להתראות
    רונית

    מחברת הספר: "לנו הפתרונים- הורים וילדים פותרים קונפליקטים"
    הוצאת "סער"

  2. פשוט לא יאמן באמת שיהיה הפסד גדול חבל אני כתלאביביתצ חולה על טעם העיר וכל יום שם בדרך כלל ולא השנה אני לא יגיע אפילו לא פעם אחת חבל אני מחכה לזה כל השנה ועכשיו מודיעים לי שזה עובר לחיפה?!
    אוף.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.