אל תקראו להן מפלצות – על השימוש בשפה בנוגע לאמהות המתעללות

בתקופה האחרונה היינו עדים ללא מעט פרשיות התעללות במשפחה מזעזעות למדי. למי שלא שם לב, היו את הילדים שנכוו באופן קשה מאוד, האם-הנחבאת-מאחורי-הסדינים שהעלימה עין מגילוי עריות במשפחתה, בנוסף להכאת הילדים. והיו עוד.
בזמן שהתקשורת היתה מלאה בדיווחי הסיפורים האלה שמתי לתגובה רווחת של אנשים סביבי ושל התקשורת עצמה. שמעתי אנשים לידי שאמרו שהאמהות האלו משוגעות לחלוטין, לא אנושיות. וראיתי כותרות של עיתונים שהשתמשו במילה "מפלצת". וזה מאוד הפריע לי.
קודם כל – אני לא אוהב את השימוש במילה "משוגע" סתם כך. על פי מילון אבן-שושן (לשנת תשמ"ד), משוגע הוא "חולה נפש, שדעתו נטרפה, לקוי בשגעון". בדרך כלל כשאנשים מדברים על מישהו ×›"משוגע" (ולא בהקשר של "איזה משוגע, הוא עבר באדום במהירות מאה וחמישים בתוך העיר") הם מתכוונים לאנשים פסיכוטיים – כאשר הפרעה פסיכוטית מאופיית בהזיות חושיות שונות, הפרעות חשיבה, הפרעות תנועתיות והרבה פעמים גם הפגנת רגש חריגה (כך לפני ×”-ICD, המדריך האבחוני של ארגון הבריאות העולמי). למה אני מתעקש על ההגדרות האלו? כנראה בגלל שאני פסיכולוג-בהתהוות ובעולם שלי יש לתוויות האלו משמעות חשובה, שלא לומר קריטית. כך שלי קצת קשה עם הקלות שבה אנשים קוראים לאותן מתעללות "משוגעות" – ×›×™ מבחינתי יכול להיות שהן שפויות לחלוטין.

אבל יותר משמפריעה לי המילה "משוגעות" מפריעה לי המילה "מפלצות" – ושוב, ×›×™ אני יודע טוב מאוד שמדובר בבן אדם ולא באיזה תפלץ מאגדות מפחידות – זאת על אף שאותה אם מתעללת מבית שמש הוצגה שוב ושוב בתקשורת כשהיא לבושה בסדינים השחורים האלו, הולכת שפוף, ×–×–×” מוזר ונוהמת במקום לדבר. בסופו של דבר, מתחת לאותם סדינים, יש אישה. וזה מה שמציק לי כל כך. ומפחיד אותי.

ברור לי מאיפה הנטייה להשתמש במילים ההן. גם על עצמי אני יכול להעיד שהמשפט "איזה משוגעת" עבר לי בראש כשראיתי את הדיווחים. יש משהו מאוד מרגיע כשאתה קורא לאחת מהנשים האלו משוגעת. ×–×” עושה סדר בראש. ×–×” מסביר למה היא לקחה הילד שלה ושרפה אותו, או טלטלה אותו עד שהפך לצמח, או העלימה עין כשהוא נכנס למיטה עם אחותו. זו לא תגובה שאנחנו מייצרים על מנת לפטור אותן מהאחריות או להצדיק את מעשיהן – אך ×–×” שם בינן לבינינו גבול ברור מאוד של טוב ורע. הן משוגעות, הן רעות. אנחנו שפוים, אז אנחנו בסדר.
המילה "מפלצת" עושה את ×–×” עוד יותר בגדול. אם אנחנו קוראים להן מפלצות אז בכלל הרחקנו אותן ואנחנו יכולים להרגע. אנחנו נבכה על הילדים האומללים, אנחנו נבכה על איך לא ראינו שיש מפלצת בקרבנו – אבל אנחנו נשים אותה בצד ונסתכל עליה מהמקום הבטוח בעצמו – שאנחנו בסדר. לנו ×–×” לא יקרה. אנחנו בני אדם.

והלך הרוח ×”×–×” – הוא שמפחיד אותי. ×›×™ הרי בסופו של דבר, כל אחת מהאמהות האלו היא בן אדם. מפלצות אין בעולם – יש באגדות. כל אחת מהן היא בן אדם. בן אדם שחטא באופן קיצוני, אבל בן אדם. ואני לא אומר את ×–×” ×›×™ אנושיותן מקנה להן איזו זכות של חסד או מידת הרחמים. נהפוך הוא, אנושיותן מטילה עליהן חובה גדולה יותר. הרי את המפלצת אי אפשר להאשים כמו שלא ניתן לבוא בטענות לאריה בסוואנה שטרף איזו זברה. אני חושב שאנחנו חייבים לזכור שאותן אמהות הן בדיוק כמונו. אולי הן משוגעות (לפי ההגדרה שלי…) ואולי לא. אם כן, יש להתייחס אליהן בהתאם. אם לא, יש להתייחס אליהן בהתאם. אבל הן לא מפלצות.

×›×™ כל עוד אנחנו נתייחס אליהן כאל מפלצות, לא נפקח עין על מנת לזהות מקרים כאלו שמתרחשים בחצר הפנימית שלנו. מדי פעם תעלה על פני השטח פרשיה כזו או אחרת באותו סגנון – ואנחנו שוב נצעק "מפלצת!" ונרגיש שאנחנו בסדר. אבל בפעם הבאה ×”"מפלצת" יכולה להיות השכנה שלכם מהקומה מעל.

בנוסף למילה "מפלצת", הרבה התייחסו לעובדת היותן האמהות הללו חרדיות. ×–×” נתון שמעלה שאלות מדאיגות לגבי המתרחש בחברה החרדית מתחת לפני השטח – ובהחלט יש לתת על ×–×” את הדעת. אבל החשש שלי הוא שהדגש שניתן לכך נובע, בין השאר, מאותו נסיון להרחיק ולהזר את אותן נשים, שהרי התקשורת הפופולרית במדינה היא חילונית בעיקרה – אז עכשיו ×–×” "הם" שלא בסדר, ושוב אנחנו לא צריכים להסתכל על עצמנו בעיניים.

אגב, כבר למעלה מעשר שנים לאחר רצח רבין ואני עדיין שומע אנשים מתייחסים ליגאל עמיר כאל מטורף או, כן כן, מפלצת. שמעתי את ×–×” גם לאחר הרצח וגם אז ×–×” הפריע לי, בדיוק מאותן סיבות. ×–×” עצבן אותי כשאמרו עליו שהוא ×›×–×” – ×›×™ שוב ×–×” מרחיק אותו מאיתנו. יגאל עמיר איננו מפלצת – הוא בן אדם רגיל לגמרי. דווקא בגלל ×–×” הוא מפחיד אותי כל כך. אני גם לא בטוח שהוא משוגע – אני מניח שמישהו עשה לו הסתכלות פסיכיאטרית כזו או אחרת ובדק את העניין – בכל ההופעות התקשורתיות שלו הוא נראה שקול לגמרי (לא שזה מונע ממנו להיות פסיכוטי, אבל ×–×” באמת לא לגבולות הפוסט ×”×–×”).

לסיכומו של עניין, אני חושב שהשימוש במילים כמו "משוגע" או "מפלצת" בהקשר של הנשים ×”× "ל לא רק שאיננו הוגן כלפיהן – הוא גם מסוכן מאוד לחברה שבה אנחנו חיים. חברה חכמה צריכה לא לפחד להסתכל במראה ולראות שיש בתוכה גם חוליים ולדעת איך לטפל בהם על מנת למנוע את הישנותם. אנחנו יכולים להמשיך לטמון את הראש בחול ולהרחיק את השדים מאיתנו, אבל השדים ימשיכו לרבוץ בתוך החול עצמו.

עוד בנושא:

10 תגובות בנושא “אל תקראו להן מפלצות – על השימוש בשפה בנוגע לאמהות המתעללות

  1. חשוב ונכון. לא מפלצות – בני אדם, וזה מה שכל כך נורא…
    ומזכיר לי גם את היחס כלפי הנאצים, שהיו אנשים לכל דבר, בלי שמץ של תו פסיכוטי..

    תודה על פוסט מצוין

  2. היר היר! (ניימן מביע תמיכה שקטה במי שהביע דעתו במילים)

    חוץ מזה – ברור שלא הפנמת את מפלצות בע"מ עד הסוף :p

  3. המעשים – מפלצתיים.

    המבצעים אותם – בני אדם. פגומים כמו כל האחרים.
    אולי קצת יותר, אבל עדיין – בני אדם.

    פוסט משובח.

  4. עמדתך מנומקת לעילא ולעילא, ואני מוצאת שאני מסכימה איתה.
    אולם יש משהו שקשור ברקע לעמדה שאתה מבקר. אתה נוגע בקצרה באותו משהו, ואני סבורה שיש להתעכב עליו (אם כבר בחפירות עסקינינו).

    השימוש בכינוי "מפלצת" ו"משוגע" מתווה את הגבול בין אלה שנמצאים בגדר הנורמה, כלומר מתנהגים כפי שהחברה מצפה שיתנהגו, לבין אלה שחורגים ממנה. זו הדרך בה "נורמליות" מוגדרת – היא לעולם קוטב למשהו, לעולם לא עומדת לבדה. אין שפיות ללא שגעון, ואם נקצין את ×–×” – אין טוב בלי רע. מושגינו האנושיים, ככל שקשה להודות בזה, הם יחסיים. כך התרבות האנושית מבינה את עצמה, מבינה את העולם.(מושגינו תמיד אנושיים. אבסולוטיות היא תפישה שלא ממש נתמכת ×¢"×™ המציאות האנושית).

    לא חידשתי דבר. אולם חייבים לקחת זאת בחשבון. החברה חייבת להמשיך ולהגדיר את הגבולות האלה, משום שהם לעולם דמיוניים. לעולם תלויי זמן ומקום, לעולם יכולים להתפוגג די בקלות, אם הם לא מתוחזקים.
    מקרים כאלה מסייעים לחברה לעשות כל זאת. (אגב, אם נדמה שאני מניחה שהחברה עושה זאת במודע, אז אינני מניחה כך. זהו תהליך "טבעי" של החברה האנושית. הרי ברור שאין "רשות לענייני הנורמה")

    הערונת: אני מסכימה עם ×–×” שאתה אומר שהרקע המקצועי שלך הוא כנראה הגורם לך להתעכב על השימוש במונח "משוגע". אך אם נתעלם רגע מזה, אני סבורה שהשימוש ×”"קלוקל", השימוש היומיומי במונח משוגע פשוט נועד כדי להמחיש כמה האדם ×”"שפוי" לא מסוגל להבין את החריגה מהגבולות המוסכמים. במובן ×–×”, החורג הוא אכן משוגע. הוא עושה משהו שלא יעשה, ללא סיבה מוצדקת, ללא ראציונל נראה לעין. ×–×” נוגד את מה שמקובל לצפות מהתנהגות אנושית – שכן תהיה סיבה, שכן ×™×”×™×” ראציונל נראה לעין או לכל הפחות ×›×–×” שניתן לעלות עליו.

  5. לטאה יקרה,
    טענתך לגבי חוסר הרצון מעניינת. אני חושדת בכך בעצמי כל אימת שאני במודע חורגת מקוד חברתי (שכן לגביי הוא מטופש/מפלה/חסר תועלת/פשיסטי, אבל מניעיי ודעותיי בהקשר זה הם לא האישיו כרגע. סתם כי באלי לפרט).

    את ×–×” עוד לא לגמרי הצלחתי לפענח – מדוע אנשים לא רוצים להבין חריגה. מדוע כשמישהו חורג הוא הופך להיות סוג של מצורע. מה שעוד יותר מעניין שהפיכתו למצורע קורה לא רק כשמישהו עושה זאת והחברה מוקיעה את ×–×”. ×–×” קורה גם כשמישהו חורג, וברור לו שכולם חושבים כמוהו – רק שהם לא היו אמיצים/טיפשים/איכפתיים מספיק בשביל לעשות כך או לחילופין שהיה להם יותר מדי להפסיד אם יחרגו.
    – ×–×” לא רק משהו שמעניין אותי לפענח, ×›×™ אני לא עד כדי כך מנותקת מרגשותיי. ×–×” גם משהו שמעצבן אותי לא פעם. כש"נפולת של נמושות" בחדרי חדרים מגבה את החורג, אבל לא תעיז להצהיר זאת. תתן לחורג לספוג את כל הלהט המוטח בו.

  6. אבל who cares? —-כאשר נפגעים ילדים על ידי מי שאמורים להיות הוריהם\מגיניהם…. מה ×–×” חשוב איך קוראים למתעלל? מבחינתי – המפלצטיות היא בדיוק ×–×” – שבני אדם עושים מעשים כאלו…
    הפעם לא יכולה להסכים אתך – אתכם… אפילו שאני אוהבת אותך נורא ויעשה את החרוסת של דנה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

  7. יפה – מבחינתך המפלצתיות טמונה בכך ש*בני אדם* עושים מעשים נוראים שכאלו. אך זו בדיוק הנקודה שלי. את ממשיכה לקרוא להם בני אדם בעוד שאנשים אחרים לא. השימוש בשפה פה הוא החשוב, בעיני, בגלל ההזרה שהמילה מפלצת עושה – כפי שהוסבר בטקסט.

    ואני לא יכול שלא להתייחס לעניין החרוסת. סדר בלי דנה ×–×” הרבה פחות שווה – אבל אני אקבל את החרוסת שלה כפיצוי חלקי 🙂

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.