לידיעת הקורא דובי גילהר

מדי שבוע (אינני זוכר באיזה יום) מוגשת בחדשות ערוץ 10 פינה הנקראת "בירוקרטיה". בפינה זו, שאותה עורך ומגיש דב גילהר1, מוצגים כל מיני מקרים בהם פוגעת הבירוקרטיה באזרח הקטן. סיפורים כמו סיפורם של כמה שותפים לדירה שהחלו לקבל צווי עיקול לרכוש שבדירתם פשוט כי מישהי מסתובבת בעיר ומפזרת המחאות ללא כיסוי וכתובתה במשרד הפנים היא כתובת אותם שותפים, על אף שמעולם לא התגוררה שם, או סיפורה של עובדת מעון בנעמ"ת שפוטרה לאחר שחלתה בסרטן ולא הוחזרה לעבודה על אף שנעמ"ת עצמם מסבירים שמעשה זה אינו חוקי. והכל מוגש בסגנונו הספק-שטותי ספק-מטיף של גילהר. אין ספק שהפעם דווקא יש איזשהו ערך למיני-תחקירים האלו שגם מצליחים לשנות משהו. טיפות בים, אמנם, אך גם זה משהו.

ובכן, היום נתקלתי בסיפור שיעניין את מר גילהר, ולטובה.

לפני שלושה חודשים עזבתי את העיר בה צמחתי וגדלתי, הלא היא תל אביב2 ועברתי לגור עם בחירת לבי בעיר השכנה, רמת גן. מתחת לבית החניה היא בכחול לבן ועל רכבי, שאיננו רשום על שמי, מתנוסס תו חניה תל אביבי. כך שבמהלך היום אני צריך לשלם ואני עושה זאת בחדווה בעזרת אחד משירותי החניה בסלולר. אולם קורה מדי פעם שאני מקבל דו"ח כי שכחתי להפעיל את התשלום בזמן או משהו בסגנון. ובאמת, אני לא אחד שמקטר ומתעצבן על הפקח או על העירייה אלא משלם ובזמן. אבל רק אם קיבלתי את הדו"ח בצדק.
אחד באחת הפעמים קיבלתי דו"ח אף על פי שאיזו דקה או שתיים לפני כן הפעלתי את שירות החניה הסלולרי שלי. אז הוצאתי את פירוט החניות מהאינטרנט, כתבתי מכתב ערעור עם הפתיחה "לכל מען דבעי" ושלחתי בפקס כמו אזרח טוב. זה היה לפני שבועיים כמעט ולא שמעתי מהם כלום. אז היום, כשבמקרה הייתי בסביבה, קפצתי למחלקת החניה של עיריית רמת גן. בתור תל אביבי הייתי מופתע מעט מהגודל והדלות של המחלקה הממוקמת בתוך מקלטון אבל משכתי בכתפיי ונכנסתי בגאון פנימה, מתכונן להמתין בתור מתמשך ולהתווכח עם פקידים חסרי סבלנות.

אך היתה נכונה לי הפתעה. את פני קיבלה תוך חצי דקה פקידה חביבה ומסבירת פנים שלא רק ביררה מה קורה עם הערעור שלי אלא גם המליצה לי והסבירה לי איך לפנות למנהל המחלקה כדי לבקש התחשבות במעמדי כסטודנט ותושב חדש של העיר וכו' וכו' על מנת לבטל גם את הדו"חות שטרם הספיקותי לשלם.

אתם ראיתם דבר כזה בעבר? מה יש לך לומר על זה דובי גילהר?

  1. שלמען הגילוי הנאות אומר שאני ממש לא מעריך אותו מאז "תחקיר הפדופילים" הבזיוני שעשה באותו ערוץ []
  2. in your face אדם שוב! []

2 תגובות בנושא “לידיעת הקורא דובי גילהר

  1. לדב גילהר, שלום.

    אני מאוד מעריך את פעולותיך במלחמה ב"ביורוקרטיה".

    מה רבה היתה אכזבתי כשביזבזתי זמן יקר בשיחה עם דפנה ומשלוח חומר רלבנטי.

    חומר זה הנוגע בניצול כספי וטירטורם ללא רחמים של הגימלאים בבואם לחדש את

    רשיון הנהיגה שלהם. כל הפרטים המזועים מופיעים בחומר ששלחתי לדפנה כשאני

    גם קורבן של העלילה.

    מאז ששלחתי את החומר לא קיבלתי כל תגובה ורק לאחר טלפונים רבים נעניתי

    שהנושא אינו מתאים.

    שומו שמים מה יותר מתאים לתיקון עוול משווע שנעשה לגימלאים המשלמים ממיטב

    כספם ומטורטרים ללאחמלה בחסותו של חוק מעופש חובתכם להביא לתיקון מצב

    בלתי נסבל זה.ן

    תמהני על גישתה המוזרה של דפנה שמעדיפה סקופים חסרי טעם ואינטליגנציה.

    אעריך תשובתך בענין.

    מעוות זה. הפרטים אצל דפנה ואשמח אם תעיין בו מחדש

  2. בית משפט השלום בתל אביב זיכה היום (ראשון) נאשם בפדופיליה שנחשף בעקבות תוכנית טלוויזה בערוץ 10 לפני שנתיים. השופט קבע כי לנאשם "טמנו פח" והעביר ביקורת על תוכנית התחקירים של דב גילהר, שלטענתו היתה מציצנית והונעה משיקולי רייטינג.

    לפני כשנתיים שידר ערוץ 10 תוכנית תחקירים שכונתה "ילדות בסכנה". מטרת התוכנית היתה להרתיע את ציבור הצופים מפני סכנות האינטרנט ולהרתיע פדופילים מלשוחח בצ'טים עם קטינות.

    כדי להגיע אל אותם פדופילים, ניהלה תחקירנית התוכנית צ'ט בזהות בדויה של קטינה בת 13 וקבעה להיפגש עם החשודים, ביום "בו הוריה אינם בבית". לחשודים חיכתה הפתעה שלא דמיינו שייקלעו אליה. לא רק שבמקום קטינה בת 13 הם פגשו בדב גילהר עצמו, שהטיח בהם האשמות קשות ולא נתן להם כמעט להגיב לדבריו, אלא גם שהכל שודר בשידור חי, בפריים טיים, במהדורת החדשות של שמונה בערב. השוטרים המתינו בסבלנות וכשסיים גילהר את נאומיו, אזקו את החשוד ולקחו אותו לתחנת המשטרה, גם כן מול כל בית ישראל.

    הבוקר החליט השופט דן מור מבית משפט השלום בתל-אביב לזכות את אחד הנאשמים בפרשה מניסיון לבצע מעשה מגונה וניסיון להטרדה מינית, מפני שלטענתו ערוץ 10 טמן לנאשם מלכודת. לכן, לדבריו, קיימת להגנתו עילת הגנה מן הצדק.

    "התחקירנית ניצלה את פגיעותו של הגבר לתשוקתו המינית"

    בהחלטה תקדימית קבע השופט כי בנסיבות הפרשה קמה לנאשם הגנת "פח יקוש", כלומר הנאשם הודח לביצוע העבירה בנסיבות המקימות לו הגנה מן הצדק. השופט ציין כי הגנה זו לא הוכרה עד כה בבתי המשפט בישראל, אולם מאז חקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, עיקרון משפט הוגן הפך לחלק מזכויות הנאשם. לטענתו, בכל תכני השיחות שהופקו ממחשבו של הנאשם אין תוכן מיני, וכלל לא הוכח שמדובר בפדופיל.

    השופט לא חסך את ביקורתו ממהות התוכנית עצמה. הפרויקט "עניינו בשידול והדחה העוברים את גבול ×”×”×’× ×”", כתב בפסק דינו. "התחקירנית ניצלה את פגיעותו של הגבר לתשוקתו המינית. הקשר באינטרנט הוא וירטואלי, קל להתמסר לפנטזיה. התחקירנית מנצלת חולשה אנושיות זו, וממשיכה בשיחות ארוכות, אינה מגלה כל התנגדות, 'זורמת' לכיוון רמזים מיניים – וראה ×–×” פלא , הנאשם נלכד בפח", כתב השופט.

    השופט טען כי הפרויקט הינו מציצני, ולא אחריות ציבורית עמדו לנגד הוגי התוכנית אלא שיקולי רייטינג, ו"שיקולים עסקיים של משיכת צופים לתוכניות הערוץ, שפרויקט שכזה, כידוע, אינו אלא מציצנות בלבד", והוסיף כי "מאחורי הפרויקט לא עומדים שיקולים ציבוריים של הבאת נאשמים לדין אלא הגדלת אחוזי הצפייה בתוכניות הערוץ". בפסק דינו לא התייחס מור לעובדה שהמשטרה והפרקליטות שיתפו פעולה מראש עם הפקת התוכנית.

    מאיפה לקח לעצמו גילהר את הזכות לתקוף את הנאשם

    לגבי התנהלותו של גלהר כתב השופט: "תמהני מהיכן לקח גילהר לעצמו את הזכות לתקוף את הנאשם המופתע מול מצלמות הערוץ" וכן: "המפיק, דב גילהר, לא איפשר לנאשם אף לא את הזמן המועט הדרוש על מנת לאפשר לו לשוחח עם השחקנית כדי, אולי, לברר את האמת לגבי גילה, ואז, בהנחה שיש לזקוף לזכותו של הנאשם כחשוד בעבירה ? לקום ולעזוב את המקום".

    מלבד קביעתו של השופט כי הנאשם הודח לביצוע העבירה, הוא קבע כי מעשיו של הנאשם אינם עולים לכדי עבירה. על פי קביעתו, המעשים נעשו בתחום הווירטואלי והאנונימי, כאשר הנאשם לא יכול היה לדעת אם הוא משוחח עם קטינה. זאת למרות שהתחקירנית הציגה עצמה ילדה בת 13, ואין חוק האוסר לנהל שיחות וירטואליות בעלות תכנים מיניים עם ילדות בגיל זה. כמו כן, השופט קבע כי לא הוכח היסוד הנפשי הנדרש לעברת ההטרדה המינית.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.