הלטאה מרכינה ראש לזכר האיש שלא יכל לזכור

ביום שלישי השבוע הלך לעולמו אחד האנשים המפורסמים ביותר שאתם כנראה לא מכירים – H.M.

רובכם אולי לא מכירים אותו אך כל סטודנט לפסיכולוגיה[1] נתקל בשלב זה או אחר בשם הזה. H.M.
שמו המלא, עכשיו מותר לספר, היה הנרי מולאיסון (Molaison). הוא נולד ב-1926 וסבל במשך שנים מאפילפסיה מאוד קשה. בשנת 1953 הוא עבר ניתוח מוח נסיוני שנועד לרפא את האפילפסיה. בניתוח, שבוצע על ידי וויליאם סקוביל, הוסרו חלקים מהאונות הטמפורליות (החלקים במוח שקרובים לרקות). למעשה, בנוסף לחלקים נוספים שנהרסו בניתוח, איבד מולאיסון חלק משמעותי מההיפוקמפוס – חלק במוח הממלא תפקיד משמעותי ביצירה של זכרונות חדשים.

למי שרוצה לראות איפה ההיפוקמפוס (התמונה מויקיפדיה)

מה שעשה אותו לכל כך מפורסם (בחוגים מסוימים) לא הייתה ההשפעה החיובית של הניתוח על האפילפסיה – אלא מה שקרה למולאיסון בגלל הרס ההיפוקמפוס. מכיוון שההיפוקמפוס הינו חלק קריטי במנגנון המייצר זכרונות חדשים, מולאיסון איבד את היכולת לייצר זכרונות חדשים. במילים אחרות: בעוד שכל מה שמוחו הספיק לזכור טרם הניתוח נשמר, כל מה שקרה לאחר מכן לא נרשם בזכרונו.

מי שזה מזכיר לו סרט מסוים – צודק. זה בדיוק מה שקורה לדמות הראשית בסרט "ממנטו". קוראים לזה Anterograde Amnesia (בניגוד ל-Retrograde Amnesia שמשמעה חוסר היכולת לזכור מה שהתרחש לפני שהיא קרתה).

(זהירות ספוילר)

מולאיסון הוא לא הראשון ולא האחרון שסבל מאמנזיה אנטרוגריידית. אז למה המקרה שלו מפורסם כל כך? בגלל הניתוח המאוד מדויק שהוא עבר, יש מידע ספציפי מאוד לגבי איזה חלקים במוחו הפסיקו לתפקד ומכאן נסללה דרך להבנה משמעותית מאוד של איך מערכות הזכרון במוח פועלות. או, אם תרצו, איפה, מה ואיך המוח שלנו זוכר.
למשל, לימים התברר שבעוד שהזכרון המודע והמילולי שלו נפגע, הזכרון הבלתי מודע לא נפגע כלל. או במילים אחרות – הוא לא היה מסוגל איך קוראים לאדם שנמצא מולו כל עוד הוא לא התרכז בלזכור את שמו באופן מודע, אך הוא היה מסוגל לזכור ברמה טובה מאוד את הטופוגרפיה של הסביבה בה הוא נכח, לדוגמה.

הנרי מולאיסון נמצא בחברתם של מקרים נוספים שהפכו בעל כורחם ל"ניסויים של הטבע", כדוגמת פיניאס גייג' או K.C (מישהו זוכר עוד? אני לא מצליח להזכר)

קצרה פה היריעה מלהסביר כמה חשובים הממצאים שנלמדו בעקבות המקרה הזה – מה גם שאני לא בקיא בפרטים. אני גם לא רוצה להתחיל לדבר על השאלה האתית בנוגע למחקרים הרבים שנערכו על מולאיסון, אם כי מי שרוצה לומר את דעתו כמובן שמוזמן להגיב. רק רציתי לחלוק כבוד קטן ואחרון לאדם שמעטים זוכרים. וזה הרבה יותר ממה שהוא מסוגל.

  1. או למדעי הקוגניציה, או נוירוביולוגיה וכו' וכו' [â�©]

2 תגובות בנושא “הלטאה מרכינה ראש לזכר האיש שלא יכל לזכור

  1. יהי זכרו ברוך. אני שמחה שיצא לי להכיר אותו, גם אם זה כמה ימים לאחר מותו. תודה!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.