קודם כל – התנצלות. יש פה שקט תעשייתי כבר יותר מדי זמן. הפוסטים היחידים שעולים הם אלו של סינסתזיה ויש לי עצמי רושם שהבלוג איבד קצת את עצמו. כמובן שהאשמה היא עלי. אני יותר מדי עסוק, סיום לימודים, עבודה חדשה, עצלות… כל התירוצים הרגילים. יש כל מיני פוסטים שהותחלו או רעיונות שהעלתי ולא ביצעתי. לא יפה מצדי. אני מבטיח שאני עוד כאן וממש רוצה לחזור לשפוך לפה מילים ×›×™ ×–×” חסר לי, ועם הרצון, כך בדרך כלל, תבוא העשייה.

ובינתיים, סנונית קטנה ואורבנית. הרי כל הבחירות האלו שהיו מוצפות פוסטים אורבניים כאלו ואחרים, כמעט לא פציתי מילה. אז הנה.

לפני חצי שנה שנה וחצי (פחות יומיים) דיווח על זה לרמן בבלוגו התל אביבי הידוע והיום זה מתפרסם בעיתונות (או לפחות בעמוד האחורי של הארץ, ועל המשמעות של זה בהמשך): חניון הארבעה המוזנח יעבור מתיחת פנים שתהפוך אותו לפיאצה "איטלקית" בסגנון פיאצה נאבונה הרומאית.

התגובה הראשונה שלי לכותרת הזו היתה התלהבות. ×–×” שנים שאני אומר שתל אביב צריכה יותר פיאצות בסגנון האיטלקי. פיאצות קטנות, פיאצות גדולות, שבניגוד לכיכרות העיר אין בהן כלי רכב ויש בהן נוכחות ערה של ההולכים-על-שניים (וחבריהם ההולכים-על-ארבע) ובעיקר בתי קפה פתוחים הפונים אל הפיאצה והופכים אותה למוקד מקומי קטן. אני יכול לחשוב על כמה מקומות בעלי פוטנציאל פיאצה כמו כיכר ביאליק, כיכר מגן דוד במובן מסוים או כיכר מסריק – שהסיבה היחידה שבתי הקפה שסביבה לא הצליחו להפוך אותה לפיאצה היא שהכביש המפריד בין ×”×’×™× ×” לרחוב סואן מדי ויוצר נתק בין הולכי הרחוב ויושבי הקפה לבין השטח המרכזי. מה שפיאצה טובה צריכה (כך אני חושב) הוא רצף הליך בין שולי הפיאצה – שהם לרוב הבניינים התוחמים אותה, אחד מהם בדרך כלל כנסיה אבל מן הסתם ×–×” לא רלוונטי לכאן; ובחלקם יש חנויות או בתי קפה – לבין מרכז הפיאצה שהוא פשוט שטח רחב ופתוח שעליו יכולים להתרוצץ ילדים, יונים, כלבים, רוכבי אופניים ומי לא. כשהדגש הוא על הרצף ההליך בין שני הגורמים האלו – בלי איזה כביש מעצבן שנתקע באמצע וגורם להורים היושבים על כוס קפה להיות חרדים לגורל ילדיהם הרודפים אחרי יונים. המפגש של נחלת בנימין עם רחוב רמב"ם מהווה לדעתי את הקטע ×”×›×™ מבוזבז ובעל הפוטנציאל ×”×›×™ קלאסי ליצירת פיאצה חמודה של ממש – בגלל האופי המדרחובי של נחלת בנימין אין שם תנועת כלי רכב כמעט בכלל והשטח שנוצר בין הבניינים משלב בין חלק פתוח לבין סגירות אינטימית שאופיינית לפיאצות הקטנות.

האזור בו מתוכננת הפיאצה (ללחוץ כדי להגדיל):

אבל אחרי ההתלהבות הראשונית מהכותרת קראתי את הכתבה עצמה והתפכחתי מעט, או אז צצו מספר מחשבות.

ראשית, עיתוי הפרסום. כמו שברור מהפוסט ההוא של לרמן, מדובר על משהו שמדברים עליו לפחות חצי שנה. מהדברים שכתבה אסתר זנדברג וצורפו במהדורה המודפסת של העיתון ניתן להבין שמדברים על ×–×” כבר עשרים שנה. ולא שיש לי ספק בכך – ×–×” לא מסוג הדברים שמחליטים מעכשיו לעכשיו ומצהירים על ×–×” בצורה אבסולוטית. מצד שני, ×–×” מתפרסם רשמית שבוע לפני הבחירות. מן הסתם ×–×” לא במקרה. לא שהייתי מצפה אחרת מהעירייה, בטח לא אחת שראש העיר שלה מנסה להבחר לקדנציה שלישית ולהתהדר בכך ששינה את פני העיר (מה שדי נכון, לטוב ולרע). אז כן, ×–×” פרסום בחירות – אבל שיהיה.

שנית, מה שמתחבא מאחורי הרעיון לעשות פיאצה יפה ונחמדה: החניון. אנחנו הרי יודעים כמה ראש העיר שלנו אוהב חניונים וזו גם ידוע שמתוכננת הרחבה של חניון הארבעה לחניון תת-קרקעי, רעיון בכלל לא פופולרי אצל כל מי שמדבר על איך באמת אפשר לפתור את חנק התחבורה בעיר הזו. האם הפיאצה המקסימה הזו נועדה בעצם להיות עלה תאנה שיכשיר את חניון הענק הזה? שימו לב גם שמבטיחים לשפץ את המבנים המקיפים את הפיאצה, שזה יופי של רעיון כי הם מכוערים, אבל גם לדחוף להם עוד קומות. אני לא אומר שזה בהכרח רע, אבל זה לאו דווקא טוב.

שלישית, איך שהפיאצה אמורה להיראות לפי התכנון. כתבה אסתר זנדברג (ואני מצטט מהראש) שהרעיון הוא חיובי, מאוד, אך הביצוע ממש לא. ובמילים שלי, הביצוע מטומטם. כפי שציינה זנדברג, נראה כאילו מישהו שם בצוות התכנון לקח כל ×”×–'ורנלים ובחר את כל הגימיקים ודחף אותם לתוך פיאצה אחת. שימו לב לרשימת המכולת המתוכננת: "במקום צפויה להיות מוקמת בריכה ביולוגית עם חבצלות מים, מזרקת ערפל ובמה מיוחדת להופעות ואירועי תרבות. כמו כן מבטיחים בעירייה תאורה מיוחדת, ריצוף בסטנדרט מיוחד, ריהוט רחוב, מבני מעליות מזכוכית ועוד" (ההדגשים שלי). בשביל מה צריך את כל ×–×”? ברור ש"הבמה המיוחדת" נועדת כדי למכור את הפיאצה לכל המרבה במחיר לטובת אירועים סגורים כאלו ואחרים. ובשביל מה צריך "מבני מעליות מזכוכית" בתוך כיכר? כדאי שמי שמתכנן את הפיאצה הזו יירגע, ועדיף שיעשה זאת בבית קפה שבפיאצה אמיתית וטובה – ושיביט טוב טוב מסביב ויראה מה עושה את הפיאצות ליפות ונעימות. הפשטות שבהן, ההשתלבות הטבעית שלהן במרקם העירוני שסביבן. נכון, פיאצה נאבונה שאמורה להיות ההשראה לפיאצה הזו מוקפת במבנים שבעבר היו ארמונות ובתוכה יש שלוש מזרקות מרהיבות של ברניני. אבל זהו. אין במה מיוחדת, אבל יש מופעי רחוב. אין מבני מעליות מזכוכית, בריכה ביולוגית ומזרקת ערפל, אבל יש אנשים שהולכים לאורכה ולרוחבה (ומתחמקים מהרוכלים הזרים), תיירים, ילדים, בעלי חיים, תושבים. ושפע בתי קפה יקרים להחריד. ×›×›×” ×–×” נראה מלמעלה:

מישהו צריך להרגע ולהפסיק לנסות להיות כזה פומפוזי. זה יהיה רעיון מצוין לעשות שם פיאצה שתוכל להשתלב לא רע בתוכניות של מי שבא לאכול ברחוב הארבעה או קופץ לסינמטק אבל תשאירו אותה אנושית. הרי היא שם בשביל האנשים.

בסופו של דבר, יצא לי פוסט קצת מבולבל. מצד אחד אני אוהב את הרעיון לעשות שם משהו וכאמור, תמיד רציתי שהעיר שלי תהיה קצת יותר דומה לאיטליה. מצד שני, ×–×” בחיים לא יקרה כל עוד מרכז העיר הינו כמו שהוא, עמוס במכוניות ובבלגן. הייתי כל כך שמח לראות מצב שבו כלי רכב נשארים בכניסה לעיר, בתוך חניונים גדולים, ומשם אנשים יתניידו בתחבורה ציבורית טובה (וגם קצת ברגל, מה יש?) וויהיה קצת יותר נעים בפנוכו של לב העיר. אנחנו מאוד רחוקים משם. אבל בשבוע הבא אפשר לעשות משהו קטן שעם קצת מזל והרבה רצון טוב ועקשנות – ייקח אותנו קצת יותר לכיוון המיוחל ×”×–×”. (ואני מתכוון, כמובן, להצביע לדב חנין)

מעניין לעניין באותו עניין – רענן שקד, שאני ממש לא אוהב בדרך כלל, כתב טקסט חד וטוב על רון חולדאי ועל למה, בעצם, זו תהיה טעות מרה להצביע לו שוב. הוא לא מחדש הרבה אבל הוא כותב את ×–×” בבהירות ותמציתיות. את הטקסט, שכותרתו "משהו חלוד", הוא פרסם בקפה דה-מארקר בבלוג שפתח במיוחד בשביל ×–×” ומשום מה נעלם מאז – אך ניתן לקרוא את הטקסט כאן. לדעתי ×–×” טקסט חשוב שצריך לקרוא כל מי שגר, עובד, מבלה, או יש לו קשר כלשהו לעיר הזו (ולמטרופולין שהיא מרכזו).