ארכיאולוג הנפש?

אז היום, מתברר, חל יום הולדתו ה-153 של זיגמונד פרויד. איש אחד, יהודי, מכור לסיגרים ולעבודה, שמגיל קטן תכנן לשנות את העולם ובמידה לא קטנה גם הצליח. איש שהמון אנשים אוהבים לשנוא, ולא מעט אנשים מקדשים אותו בצורה מוגזמת (אם כי פחות ופחות מבעבר). אדם שכל פסיכולוג מוכרח לנהל איתו ועם דעותיו מערכת יחסים לא פשוטה.
לא אכתוב כאן על מערכת היחסים שלי עם הטיפוס הזה, כי אין לי את הזמן לזה כרגע. אבל לכבוד המאורע, הנה סרט קצר, קצת פחות משעה, על חייו של "אבי הפסיכולוגיה". סרט מעניין, האמת, שכן בניגוד למה שציפיתי, הוא לא מתייחס לפרויד כאיזה מאסטרו גאון וחף מפגמים, אלא מציג דווקא את נקודות החולשה בחייו הפרטיים והמקצועיים (שהיו יותר מדי מעורבים אלו באלו). החל מההתמכרות לסיגרים, עבור ביחס השתלטני לממשיכי דרכו וכלה ביחסים הקרובים מדי עם בתו אנה (בשלב מסוים, פרויד האב ערך אנליזה לבתו, מה שהוגדר יפה על ידי נכדתו של פרויד כ"גילוי עריות אינלקטואלי").

למי שאין סבלנות לצפות בסרטון (וגם למי שיש), אני ממליץ גם להאזין לשיר המקסים והמשעשע הזה של רביעיית מועדון התאטרון, שכתב כמדומני דן אלמגור, וצוחק יפה יפה על הפסיכואנליזה.
[audio:http://www.fileden.com/files/2006/11/18/392535/EUEV.mp3]

הסרט מובא כאן דרך יוטיוב, בחמישה חלקים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.