מכירים את זה שאתם נחשפים לעבודה של אמן מסוים, לגמרי במקרה, ומגלים בה משהו כל כך טוב, כל כך יפה, כל כך נכון, עד שאתם נאלצים לשאול את עצמכם איפה זה היה עד עכשיו ומה לקח לכם כל כך הרבה זמן עד שמצאתם אותו? אז זה קרה לי לפני כמעט שנה עם איתמר ציגלר. קיבלתי את אלבומו השני, Memories of Now, להשמעה מוקדמת כשהיה עוד בשלבי עבודה ונשבתי מאוד מהר בקסמיו. שמעתי עליו עוד לפני כן, אבל מעולם לא ממש שמעתי אותו.

מאז הספיק לצאת האלבום וציגלר אפילו התארח בבלוג הבישול שלנו והכין מנת דגים נפלאה ואני המשכתי להתוודע לציגלר מזוויות נוספות. למשל, דרך הסרט "בשבילי הם יותר טובים מהביטלס" שהפיק אחיו יוני על להקת סיידאפקט (ניתן לצפות בסרט כאן) וגם התברר לי (באיחור מה) שהוא מנגן בס בבלקן ביט בוקס.

ועכשיו במקום חדש.

אתמול יצא אלבום הבכורה של להקת Shotnez שבה ארבעה חברים: אורי קפלן ותמיר מוסקט מהבלקן ביט בוקס, איתמר ציגלר שפתח את הפוסט הזה וסטיבן אולריץ' (פאן פאקט: הוא הלחין את הפסקול לסדרה Bored to Death). יחד הם יוצרים מוזיקה שהם מכנים כ-Mediterranean surf noir או אם תרצו "פאנק-רוק מינימליסטי פוגש את המורכבויות של המזרח התיכון", אם לצטט איזה פוסט שכנראה ציטט איזה קומוניקט.

באוזניי זו מוזיקה קולנועית, מבחינה זו שכל קטע ממלא את החלל שבין האוזניים במוזיקה שללא מילים מעודדת איזו הסתפרות של סיפור. לפעמים אני יכול כמעט לשמוע את תקתוקי המקרנה ברקע. (בטח אפשר לומר את זה על כל אלבום אינסטרומנטלי, אבל זו האסוציאציה שעלתה לי כאן)

זה אלבום אינסטרומנטלי שנפתח בקצב מהיר ומדבק עם השיר Stolen Goods שתוכלו לשמוע ממש עכשיו (ומי שרוצה להוריד, הנה)

[audio:http://www.bathlizard.com/bathlizard.com/wp-content/uploads/2011/04/01-Stolen-Goods.mp3|titles=Shotnez – Stolen Goods]

אתם ודאי שומעים את הניחוח של המקומות מהם מגיעה המוזיקה של הבלקן ביט בוקס אבל האלבום ממשיך מכאןלמקומות אחרים. שקטים ומהורהרים יותר, כמו הקטע המהפנט Golden Apple. או קחו למשל את New Country שנשמע כאילו היה אפשר להכניס אותו לאלבום של איתמר ציגלר עצמו והוא ישתלב שם בטבעיות.

אבל אני לא רוצה לכתוב יותר מדי על האלבום, כי הוא רק יצא ועוד לא הספקתי להקשיב לו יותר מפעם וחצי. אתם לא צריכים אותי בשביל לדעת איך זה נשמע, אתם יכולים פשוט לשמוע פה את כל האלבום ולהחליט בעצמכם.

התמונה מכאן