כמה מחשבות. כשעוד מותר לי.

קרה אתמול משהו.

1. החוק המכונה "חוק החרם" עבר אתמול בקריאה שניה ושלישית ברוב אדיוטי של 47 מול 38 ח"כים. לשלושים וחמישה ח"כים אחרים, אתם יודעים מי אתם, כנראה לא אכפת. רק אתמול, כשזה קרה, קלטתי כמה שזה מפחיד אותי.

2. החוק ×”×–×” הוא עוד נדבך בשורה של נסיונות חקיקה – חלקם מוצלחים וחלקם לא – שמצליחים להפוך את המדינה שלנו למשונה והזויה יותר. המדינה הזו שאנחנו אוהבים לאהוב ולהתגאות בה (הדמוקרטיה היחידה במזה"ת וגו') מאבדת יותר ויותר את הצלם שלה, ואנחנו עוצמים עין. טובים ממני כתבו על החוק ועל הבעייתיות הגלומה בו, יוסי גורביץ למשל. אך משפט אחד שאותו צייץ נמרוד אבישר ולאחר מכן חתם את הפוסט שלו בנושא קדח לי חור בלב:

או אם לסכם במשפט: כנסת ישראל היום לקחה את המדינה שסבתא שלי בנתה, והתחילה בתהליך של הפיכתה למדינה שממנה ברחה.

3. המשפט הזה גרם לי לחשוב על ההורים שלי. פעם, כשהיינו שומעים בחדשות על עוולה כזו או אחרת, אמא שלי היתה אומרת לי בקול עצוב ומעט מתנצל "איזו מדינה השארנו לכם". פעם לא הבנתי מה היא רוצה מעצמה. היא תמיד היתה מעורבת פחות או יותר, תמיד הצביעה בבחירות, נתנה את הקול שלה. זה שהיא הפכה למיעוט זו אשמתה?
אמש הבנתי את המשפט הזה שלה. כי אמש חשבתי על הילד שעלול בעוד עשרים שנה לשאול אותי איך זה שאסור לאנשים לדבר במדינה הזו ואני אסיט את מבטי מעיניו, מתבייש, ואמלמל משהו מתנצל.

4. לכן שמחתי לראות שאתמול בלילה, לאחר שהסתיימה ההצבעה על החוק, החלה להתארגן מחאת בזק בכיכר רבין בתל אביב (ואולי בערים אחרות?). בחצות. בכיכר. מוחים בשקט. זה היה המסר שעבר בטוויטר.
ולשם שינוי, יצאתי מהבית.

5. היינו בכיכר. עידית, ×’'×™× ×’'×” ואני. בזמן שהיינו שם היו, לדעתי, כשישים איש, פחות או יותר – מעולם לא הייתי טוב באומדנים. לא היתה זו הפגנה המונית והיא בטוח לא השאירה חותם, בטח שלא אצל תומכי החוק. אבל בשבילי היא הרגישה טוב, ×›×™ אם בהתארגנות ספונטנית כמה עשרות אנשים יוצאים מהבית בלילה, אחרי שאולי כבר עברו לפיג'מה, חלקם נאלצים לקחת אוטובוס או להזיז את האוטו… אולי יש פה גרעין של אנשים שלא ויתרו.

6. לפרקים, זו לא היתה מחאה שקטה. חבורה קטנה של אנשים צעקה קריאות נגד הכיבוש. אותי זה הרגיז, כי זה לא התאים. קודם כל, אמרתם מחאה שקטה, לא צעקות בחצות באמצע תל אביב. שנית, זה נכון שיש קשר בין החרמת מוצרים מההתנחלויות והתנגדות לכיבוש, אבל כשאתם באים להפגין נגד החוק ובעצם צועקים נגד הכיבוש אתם מפספסים את הנקודה.

7. וזה העניין הכי גדול פה לדעתי. אנשים, כהרגלם, הולכים לפספס את הבעיה עם החוק הזה על מזבח מלחמת ה"ימין והסמול" ונושא הכיבוש. לא שזה נושא לא חשוב, לא שזה נושא לא בוער, אבל הבעיה הגדולה עם החוק הזה היא לא שיש כיבוש, הבעיה הגדולה עם החוק הזה היא שהוא סותם לי את הפה.

8. או כפי שכתבתי בטוויטר אחרי שחזרתי הביתה: למי שזה לא ברור לו. ההתנגדות שלי לחוק לא אומרת שאני תומך בחרם על מוצרים מהתנחלויות. הבעיה שלי היא שזה חוק שחונק את שוק הדעות, וזה משהו שאסור שיהיה פה.

9. ×›×™ הרי יש אנשים שיבואו אלי בטענות על התנגדותי לחוק ויגידו שאני עושה דה-לגיטימציה לישראל, שהמתנחלים בעצם שומרים עלי ועוד. הכל טוב ויפה ואפשר וצריך להתמודד עם הטענות האלו, אבל הן לא רלוונטיות לעניין. אני מתנגד לחוק ×”×–×” ×›×™ הוא סותר את אחד הדברים החשובים ביותר שהדמוקרטיה היחידה במזה"ת אמורה להציע לי – חופש הביטוי שלי להתנגד למה שנראה לי לא נכון.

וגרוע מכך, החוק ×”×–×” למעשה לוקח קבוצה מסוימת במדינה והופך אותה לקדושה. יבואו אנשים ויגידו שהמתנחלים הם גם בני אדם ומגיע להם להתפרנס בכבוד ואם נחרים אותם למעשה נפגע בהם שלא באשמתם – ולכן החוק ×”×–×” חשוב. אבל החוק הוא לא נגד חרמות, הוא נגד חרמות מסוג מסוים.
הרי אם קבוצה דתית תרצה להחרים רשת בתי קפה שפתוחה בשבת, איש לא יעצור אותה ואין חוק נגד זה. או לחילופין, אם חבורת סמולנים יפי נפש יחרימו חנויות שלא מוכנות להעסיק ערבים, שוין. אבל כשזה נוגע להתנחלויות? עד כאן. זה אסור. פה אתם צריכים לסתום את הפה.
שוב אנו למדים שיש קבוצה באוכלוסיה, או אם תרצו, איזורים בארץ (לא במדינה) שחבריה מורמים מעם. המדינה חושבת שהם טובים יותר ממני, שמגיע להם יותר ממני. החוק הזה הוא עוד נדבך בסולם.

10. מה זה מזכיר לי? זה מזכיר לי תקופות שבהן אם היית אומר דבר כפירה באלוהים זה או אחר, היית נסקל באבנים, נשרף על המוקד או מוצא להורג בכל דרך אפשרית אחרת.

11. לא כך אנו אמורים לחיות. מצב העניינים הנכון הוא שיהיה לי מותר להגיד מה שאני רוצה להגיד כל עוד אני לא מוציא דיבה, לשון הרע או מסית לאלימות כלשהי. והחרמת מוצרים אינה אלימות.

12. וזה המקום להזכר, שוב ושוב, במשפט המיוחס (בטעות אולי) לוולטר אינני מסכים איתך, אך אילחם עד מוות עבור זכותך לומר את דעתך.

17 תגובות בנושא “כמה מחשבות. כשעוד מותר לי.

  1. ברור שאני מסכימה… וגם אם לא הייתי מסכימה – כמו וולטיר (אולי) הייתי נלחמת (לא יודעת איך) על זכותך להביע את דעתך…
    אני כבר לא יודעת מה לעשות או להגיד…מיואשת..מדוכדכת…אולי בגלל ×–×” אתה אני ואחרים לא משפיעים…
    איזה אסון צריך לקרות בכדי שנדע מה לעשות?

  2. כל כך הרבה מים עכורים זורמים כאן ששום דבר כבר לא יפתיע אותי.
    זהו רק שיא חדש במה שקורה פה בשנתיים האחרונות.
    החל מסיסמאות שהן במקרה הטוב דמגוגיות ובמקרה הרע פשיסטיות.

  3. ערן – ×›"מתנחל" ואיש ימין (×–×” לא תמיד הולך ביחד..) אני מסכים מאוד אם כל מה שאמרת, שהמבקרים מפספים פה את הנקודה. ×–×” לא קשור לכיבוש וכו' ×–×” קשור לחופש הביטוי וכו'. אבל אני רוצה גם להעיר שאני חושב שהמבקרים ×”"דייקנים" (כמוך) גם מפספסים פה נק' וזה שמדובר על חוק נגד חרמות על כל שטחי מדינת ישראל , התנחלויות ומחוצה להם. ופה אני חושב יש צורך לדיון ליגיטמי. האם אדם יכול גם ליהנות מפירותיה של המדינה וגם לרסס עליה רעל? מהם גבולות של הדמוקרטיה? של חופש הביטוי? אני בעצמי לא יודע , זו נקודה רגישה מדי שאולי לא כדאי אפילו לדון בה.

  4. לאהרון: האם אדם יכול להנות מפירות המדינה וגם לרסס עליה רעל?

    השאלה מה זה רעל:
    אם רעל ×–×” לקרוא להשמדת המדינה – לא, אסור לו לעשות את ×–×” כל עוד הוא אזרח המדינה.
    אם רעל ×–×” לקרוא לפעולות שלדעתו יחזקו את המדינה (אבל מנוגדות לדעת הרוב) – כן, מותר לו ואף חובתו לעשות את ×–×”.

    לדעת בנאדם ראשון ההנחלויות יחזקו את המדינה.
    לדעת בנאדם שני מדינה פלסטינאית תחזק את ישראל.

    כלומר המינוח "רעל" הוא מאוד סובייקטיבי.

  5. @עמית – מסכים איתך אבל בין דיון על מדינה פלס' או צדקתם של ההתנחלויות אין קשר לאותו אדם שקורא לחרם וקורא לא לקנות ממפעל "דלתא גליל" או מוצרי "אהבה"בגלל שזה מיוצר בארץ
    http://www.bdsmovement.net/2009/usacbi-top-ten-brands-to-boycott-this-christmas-601

  6. אהרון – תודה על הדברים. אני די נוטה להסכים עם עמית. אני לא חושב שלומר "לדעתי ההתנחלויות אינן מוסריות ולכן אני אחרים את מוצריהם ואני חושב שאחרים צריכים לעשות זאת גם הם" ×–×” לרסס רעל על המדינה. אולי קל לי לומר את ×–×” ×›×™ אני לא גר בהתנחלות ואין לי משפחה שגרה בהתנחלות, אבל גם אם נשים את ×–×” בצד, אני חושב שזה שונא מלקרוא להשמדת המדינה, למשל, שזה כן לרסס רעל על המדינה.

  7. @ערן – שוב , הנקודה שאני מדגיש היא זו: "חוק החרם" לא מדבר על ההתנחלויות בלבד! אלא על כל תחומי מדינת ישראל (שלפי הממשלה גם ההתנחלויות נמצאות בתוך ההגדרה של מדינת ישראל). אין פה שום "הקדשה" של החוק כלפי ההתנחלויות.
    אדם שקורא לחרם על "דלתא הגליל" עובר על החוק החדש.
    אדם שקרורא לחרם על "יצהר – שמן זית" עובר על החוק החדש.

  8. אהרון – אתה צודק, עקרונית. אבל השיח סביב החוק מדבר על ההתנחלויות, ויוזמי החוק התבטאו, לפחות בעבר (ומצטער שאין לי את הציטוט להביא לך), שהרעיון הוא להגן על העניין ×”×–×” ולא למנוע חרמות באופן כללי.

    ומעבר לזה, מפריע לי החוק הזה גם אם הוא מדבר באופן כללי על המדינה ולא רק התנחלויות.

  9. בעיקר בעניין 6-8:
    מי שהולך להפגנה צריך להבין שהפגנה היא לא משהו שאפשר לתכנן ולמשטר מראש. בייחוד כשהיא ספונטאנית, ואין ממש מארגנים. צריך להבין שהפגנה שנערכת במקום ציבורי פתוח אכן עשויה "להחטף" ע"י אנשים שרוצים להגיד דברים אחרים משאתה.

    מישהו, אולי אתה, התלונן שבא להפגנה נגד החרם ותוייג בתקשורת כ"פעיל שמאל". זוהי נאיביות לחשוב שאתה יכול לשלוט באיך שהתקשורת ממסגרת את הפעולה שלך.

    פשוט צריך להיות מודעים לאופי הזה של הפגנות. בהפגנה הבאה כבר תהיה מופתע פחות.

    ולסיום: ההפרדה שאתה עושה בין כלל הכיבוש לבין החוק הספציפי הזה היא מלאכותית. הרי ברור לכל שהחוק הוא חלק בלתי נפרד ממערך הכיבוש.

    להפריד בין חוק ספציפי למערכת כולה כדי למשוך למחאה עוד אנשים שמוכנים למחות נגד החוק אבל לא מוכנים למחות נגד הכיבוש?

    כלומר אתה מוכן למחות רק כשהעוולה עלולה לפגוע בך אישית?

  10. אמיתי – ברור לי שאי אפשר למשטר את ×–×” ולתכנן את ×–×” מראש. אני גם לא מצפה לזה. אני רק מביע שלדעתי, הקריאות האלו היו לא במקום. אין לי בעיה גם אם יתייגו אותי כפעיל שמאל בעקבות נוכחותי בהפגנה, ×›×™ אני אכן מהשמאל. דווקא לא ממש פעיל.
    אני *כן* חושב שלא כל מי שהיה בהפגנה הוא בהכרח פעיל שמאל. בפיד הטוויטר שלי, למשל, היו לפחות שני קולות של אנשים שהתנגדו לחוק אבל לא מזהים עצמם כשמאלנים. איך התקשורת מתייגת אותי ואת הפעולות שלי זה כבר עניין אחר.

    ולעניין הנקודה האחרונה. תראה, אני יודע שאי אפשר לעשות הפרדה אמיתית בין החוק לבין הכיבוש. הרי ברור לכל אדם בעל הגיון מינימלי שהחוק נולד בעקבות ביקורת נגד הכיבוש, ואם לא היה כיבוש לא היתה ביקורת וכו'. מה שאני מנסה לטעון זה (וזה מתקשר לחלק הקודם של התגובה) שאתה לא חייב להתנגד לכיבוש כדי להתנגד לחוק הזה. אני חושב שהחוק הזה רלוונטי לתחומי חיים אחרים. אם החוק הזה היה נולד לא על רקע ההתנחלויות אלא על רקע, נניח, חרמות של גורמי ימין נגד אוניברסיטאות "שמאלניות" אז עדיין הייתי מזדעק כנגדו.

    ומלבד זאת, ×”×™×” נחמד לפגוש אותך שם, אפילו לרגע קצר 🙂

  11. בהחלט מסכימה איתך ומתקוממת שהגענו למצב שמחוקקים חוקים שבאמת מזכירים מדינות "נאורות" בתקופות אפלות
    וגם אנחנו מדינה נאורה בתקופה אפלה – כמה חבל שהתקופה מתארכת ומתארכת – אבל הדגש הוא על המילה "תקופה" ×–×” מוכרח לעבור , והשפיות תחזור
    (כן כן כן זה כנראה יקרה רק עם סיום הכיבוש, למרות שזה לא בדיוק הנושא הייתי מוכרחה לאמר זאות) (עדיין יש חופש בטוי, לא?)
    ולמרות שניסינו להשפיע – בבחירות – הפגנות וכו, דרכינו לא צלחה ומסרנו לכם הצעירים מדינה שאני כלל וכלל לא מתגאה בה – ואפילו מתביישת
    ברם, אבל, עצם זה שאתה רואה, מבין ,ובעיקר כותב על המצב, נותן לי תקווה שאולי אתם הצעירים תצליחו לשנות משהו. ושלפחות לנכדי תהיה מדינה עם דמוקרטיה אמיתית

    תודה על התקווה שנתת לי – ×–×” ×” מ ו ן

  12. לערן, ולכל המודאגים מהמים הערוכים ומהרוח הרעה שנושבת (כנראה מישבנם):
    מבחינה דמוקרטית התקדמנו המון מאז השמאל הקיצוני ההזוי והפנאטי של בן גוריון (יכלת לעבוד בעבודה ממשלתית רק אם היית חבר מפלגה, אם ניתפסת עם נשק שהיה מיועד ליישובים יהודים נצורים – הטביעו את הספינה שלך וצלפו בך כשניסית לצוף בחוסר אונים במים וכו' וכו') ומגמת ההתקדמות נמשכת, פשוט מהצד ההזוי שלכם ×–×” נראה כאילו אנחנו מתדרדרים…
    לא חברים, אנחנו מתקדמים לכיוון המרכז, וכשעומדים בשוליים השמלאיים ×”×›×™ קיצוניים – ההליכה ימינה נראית כאילו אנחנו בימין הקיצוני משיחי הזוי (וכו' ועוד סופרלטיבים שאני לא זוכר שנוהגים להדביק לכל רב או מישהו עם כיפה או שגר מעבר לקווי שביתת הנשק של 67).
    כשלכם היה נראה הגיוני שעובר חוק בכנסת שאומר שהורסים ומפנים מביתו כל מי שמופיע לו הלאום "יהודי" בתעודת הזהות (להזכירכם ערבים בעלי אזרחות ישראלית לא פונו מאותם שטחים שנמסרו לפשתין, ובתיהם לא נהרסו כמובן), הוקמו בתי משפט שדה ששפטו קבוצות של מפגינות בנות 12 בבת אחת, אוטובוסים של מפגינים בדרך להפגנות הורדו מהכביש ע"י המשטרה ונוסעיהם הובלו אחר כבוד כמקשה אחת למעצר, ועוד כהנה וכהנה סיפורים שלא הוציאו אף אחד מהמגיבים פה בחלוק מהבית בלילה, יתרה מזה, אני בטוח שאת חלק מהפרצופים האבלים שפה יכלתי לראות רוקדים במועדונים ושמחים שישראל הופכת להיות מדינה נאורה ושפויה.
    מי שלא הריח אז רוחות רעות ולא בכה אז על מים עכורים שזורמים – שלא יבכה כשאוסרים עליו לקרוא לחרם על מדינתי.
    אתם חוצפנים בכלל שאתם מעיזים להתייחס לחוק הזה כאל משהו לא מוסרי אחרי כל מה שעוללתם במהלך "ההתנתקות" גם כן מילה מכובסת.

    עבר פה חוק מעולה שאוסר לקרוא לחרם על המדינה.
    לא טוב לכם? תקראו לו חוק שאוסר לפגוע במדינה, נשמע טוב יותר?
    ולכל אלה שכתבו למעלה שלקרוא לחרם על מוצר מסויים מחזק את המדינה – איזה הגיון מעוות וטיפשות לשמה צריך כדי לגרום לציבור להתנגד להתנחלויות ×¢"×™ שכנוע צד שלישי להתנגד להתנחלויות = המשוואה שלכם היא בואו נצא מההתנחלויות ×›×™ הן עולות הרבה, למה הן עולות הרבה? ×›×™ גרמנו לאירופאים לא לקנות מאיתנו – אתם סתומים לגמרי?!
    ×–"א שאם בתהליך דמוקרטי התברר שרוב הציבור תומך בהתנחלויות – אתם תראו לו כבר מה ×–×”. תענישו את הציבור שלא בחר ×¢"פ מה שרציתם.

    אתם דוחים. ולא את המעבר.

  13. שי, תודה על התגובה הזו. חיזקת את כל הנקודות והטיעונים של הכותב, אחד לאחד.

  14. אני מצרפת פה קישור לחוק (דרך הבלוג של קלינגר) :
    http://info.org.il/data/knesset_herem-0291311.pdf

    לאהרון:
    החוק מציין אזורים בשליטת המדינה (יו"ש וכו'). אם הבנתי נכון גם החוק לא אומר שהם חלק מהמדינה ובגלל כך יוצא שמתייחס להחרמה על בסיס השתייכות לאזור ג"ג.

    באופן אישי, הייתה לי פחות בעיה עם חוק שאומר שהמדינה תמנע הטבות (תקציבים ועוד) כפי שכתוב בסעיף 4 מגורם (חברה, וכו') שמשתתף בחרם נגדה. אבל להעניש על קריאה לחרם? ועוד אזרחים, לא גופים ציבוריים/שרוצים בתמיכתה?
    כמו שהבנתי מדבריך בנקודה הזו לשמחתי אנחנו כנראה מסכימים. כנראה שלא כל החוק הוא בעייתי באותה מידה.

    אדם שקורא לחרם על מפעל בגליל כי הוא: מישראל/מהגליל/ עובר על החוק. בן אדם שוקרא לחרם על מפעל בגליל כי הם עושים משהו שהוא לא מסכים אתו, לא משנה מה, לא עובר על החוק. אדם שקורא לחרם על יצהר כי הם מיו"ש עובר על החוק
    כנ"ל אם אני קוראת לחרם על מוסד של המדינה (לא משנה איפה הוא נמצא)
    בעצם החוק מונע מאנשים לקרוא לחרם מנימוק של חוסר צדקתם של ההתנחלויות ובכך משפיע על הדיון בנושא.

  15. ושי,
    ההקבלה הלא מושלמת למה שאתה מתאר (שזה מקרה קשה ומעציב גם הוא) אם היו אוסרים על להפגין, לפעול או לקרוא נגד המהלך ההוא. הבעת דעה לא נאסרה אז, למרות שהייתה נגד משהו שהשלטון הנבחר החליט באופן דמוקרטי לא פחות. גם אם נמנעו הפגנות מסויימות, זה לא נאסר בחוק להביע דעה.
    ואני, אגב לא ראיתי אז פרצופים רוקדים במועדונים ואם הייתי רואה זה גם לי זה היה מפריע.

  16. וואלא, אני נאלץ לנטוש את הדיון המאוד פורה ומעניין אחרי התגובה ×”×›"×› חכמה של "ואנדר" שהוכיח חד משמעית שזה לא הפסד ×›"×› גדול לסתום לכם את הפה – גם ×›×›×” אין לכם משהו חכם להגיד…

  17. שי – כהרגלך אתה מסיט את הדיון מהנקודה המקורית ולא מתייחס לעניין. וכך למעשה אתה רק מדגיש את מה שאני מנסה לומר בסעיף 8, למשל.
    שלא לדבר על סגנון התגובה הפשוט לא מכובד ו/או מכבד שלך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.