כמה מחשבות לא אפויות על חיים בעיר

פורסם בתאריך על ידי

לא בטוח שיש לי משהו ממש פרודוקטיבי לומר על מחאת הדיור שפרצה לחיינו בסערה. שמעתי אנשים שביקרו (או גרים) במאהל ומתארים תחושה נפלאה של התעוררות, התרוממות רוח, של שינויים באוויר. הביקורים היחידים שלי שם היו כשחלפתי ברוטשילד עם האוטו בדרך חזרה מביקור אצל ההורים.

יש גם מי שיאמר שאני לא ממש יכול לדבר על מצוקת הדיור והמחאה הזו כי מעולם לא הייתי חלק מהמשחק הזה. מעולם לא נאלצתי לשכור דירה בתל אביב או בכל עיר אחרת; מעולם לא נאבקתי בזרים על הזכות לשכור חדר מעופש עם אסלה במטבח תמורת חצי ממשכורתי החודשית, אז מה אני יודע?
לכך אני כמובן אענה שזו שטות. אף אחד לא מצפה ממני להיות ערבי כדי להביע התנגדות לכיבוש כמו שאף אחד לא מצפה ממני להיות רופא כדי להביע דעה בנוגע למאבק הרופאים. אם כך, לא צריך לצפות ממני לשכור דירה בתל אביב כדי להבין שמצב הדיור דפוק.

ובנוסף לכך, יכול להיות שאין לי משהו יעיל לומר כי הבנה כלכלית היא ממני והלאה, ועל אף היותי בן של אדריכל, ההבנה של הפוליטיקה התכנונית לא ממש בשלה אצלי.
ובכל זאת יש לי כמה דברים לומר. אולי לא קוהרנטים, אולי לא אפויים עד הסוף, אבל בכל זאת, כמה דברים. כל הדברים האלו מבוססים על רשמים שקיבלתי מקריאה בעיתונות, מבלוגים ומשיחות שהתנהלו בטוויטר/פייסבוק.

של מי המחאה הזו בכלל?

יכול להיות שעכשיו זה כבר פחות נכון, אבל בתחילת הדרך נתקלתי בכל מיני משפטים, בעיקר אצל מבקרים של המחאה, שמהם מצטיירת תמונה כאילו המחאה הזו היא של צעירים שהם או "סטודנטים" או "בליינים" או שילוב של השניים, וכל מה שמעניין אותם הוא לגור "בצנטרום של הפיילה" כדי להרגיש מאגניבים ולהיות במרחק הליכה מהבר השכונתי.
ובכן, ×–×” נכון, אך רק באופן חלקי (ועוד על עניין ×–×” כתבה איילת עוז). נראה לי שזה מייצג את התפיסה כאילו תל אביב היא עיר של (רק) צעירים, אנשים שבאים אליה בשנות העשרים לחייהם כדי ללמוד, לעבוד ובעיקר לבלות בה כמה שנים טובות ולהמשיך הלאה אל "החלום" של בית עם ×’×™× ×”. אבל תל אביב היא לא רק זאת. אף עיר לא צריכה להיות רק כזו. היופי בתל אביב – ובערים טובות אחרות – הוא העירוב. כל מי שקורא טקסטים אורבניים מכיר את מושג עירוב השימושים המדבר על השאיפה לשלב בין שימושים שונים בשטח וכך לייצר איזורים שבהם מגורים ומסחר משתלבים ×–×” ×–×”. הרשו לי להחיל את ×–×” גם על האוכלוסיה. מה שיפה, בעיני, במגורים בעיר הוא עירוב האוכלוסיה. ×–×” די משעמם לצאת לרחוב ולראות את אותו סוג של אנשים כל הזמן. אם אני חלק מזוג צעיר עם ילדים, אני רוצה לראות זוגות צעירים עם ילדים ברחוב, אבל לא רק. אני רוצה לראות ילדים בגילאים שונים. אני רוצה לראות רווקים. אני רוצה לראות זוגות צעירים ממני ללא ילדים. אני רוצה שחלק מהזוגות יהיו חד-מיניים. אני רוצה לראות זקנים. אני רוצה לראות אנשים מכל הצבעים.

כשהייתי ילד, בבניין שגדלתי בו חיו בעיקר זקנים. הייתי הכי קטן בבניין. למעשה, היינו המשפחה הצעירה בבניין. עם הזמן הדפוס הזה השתנה והיום הבניין מאוכלס במגוון די הטרוגני של אוכלוסיות. לדעתי מזקני הבניין נותרה רק אחת ובינתיים שאר הדירות התמלאו בשוכרים צעירים, משפחות עם ילדים קטנים, משפחה חד-הורית עם ילדים גדולים ועוד.

כי תל אביב היא גם העיר של הילדים שגדלים בה. וההורים שלהם. וההורים של ההורים שלהם.

תעברו לגור ב…

עוד קריאה שנשמעת שוב ושוב היא "יקר לכם לגור בתל אביב? לכו לגור בנגב/גליל/אשקלון/נתיבות/כל-מקום-אחר (מחק את המיותר)". ועוד לפעמים הקריאה נעשית בכזה כעס ובוז שלא ברור לי (ראו את התגובה הזו שקיבלתי על תגובה שלי בבלוג של אורי קציר). ובכן, קודם כל – אני בעד שאנשים יילכו לגור בערים אחרות, ומי שלא רוצה לגור בעיר שלא יגור בעיר. הכל יופי. אבל ×–×” לא כל כך פשוט.

אליאב מהבלוג המצוין "הרחובות של ×’'יין" כתב יפה על כך שללכת לגור במקומות אחרים לא יפתור את הבעיה. ×›×™ מה ש(הרבה, לא כל)אנשים מחפשים הוא חיים אורבניים מסוג מסוים. אנשים רוצים לחיות חיים מלאים שיש בהם עבודה, לימודים ופנאי. מגורים בפריפריה או בפרברים לא תמיד מאפשרים זאת. אלא אם כן אתה מחזיק רכב פרטי ומוכן לבלות את זמנך בפקקים בדרך לעבודה, ללימודים, לאסוף את הילדים מהגן וכו'. וזה מכניס לדיון את הבעיה החמורה באמת שמונעת, לדעתי, מאנשים לעבור לחלקים החיצוניים של גוש דן (או מעבר להם) – היעדר תחבורה ציבורית נורמלית. יואב לרמן פרסם היום פוסט מצוין שעוסק בדיוק בבעיה הזו. כדאי לקרוא את הפוסט ×”×–×”, הוא מאיר עיניים בנוגע לשאלה האם מעבר לפריפריה (ויצירת תלות ברכב) באמת תחסוך לנו כסף.

קל להגיד לנו "תעברו לפריפריה", אבל צריך להפוך את הפריפריה למשתלמת. היא צריכה להתאפיין בשילוב של מגורים וחיי חברה (זוכרים עירוב שימושים?) – או לפחות לאפשר ×”×’×¢×” נוחה ממקום למקום.
אני נזכר בביקור שלי בבית של אחי הגדול בארה"ב. הוא גר בעיירה מקסימה במסצ'וסטס. עיירה? יותר כמו אוסף של בתים שתקועים באמצע היער. ממש לא עירוב שימושים. יש שם בית קפה אחד, מסעדה אחת, סופרמרקט אחד, והמון עצים. וזה באמת מקום יפה. 20 קילומטרים בלבד מבוסטון. נכון, אפשר לגמוע אותם ברכב. אבל אפשר לגמוע אותם גם עם הרכבת שאיכשהו מצליחה להגיע בזמן וגם להיות ממש נוחה. יש מקום לכולם. יש מזגן. יש אינטרנט אלחוטי. וכשמגיעים לעיר יש מגוון מספיק טוב של תחבורה ציבורית (אוטובוסים, רכבת תחתית) כדי להגיע ממקום למקום. וכל זה עובד שבעה ימים בשבוע. תראו לי מקום בארץ שעושה את זה.
כשהייתי שם, זו הפעם הראשונה שאמרתי לעצמי שזו הלא-עיר הראשונה שאני מוכן לחיות בה, כי היא מאפשרת לי להנות מהעיר בלי לגור בעיר.

וכמה מילים, סנטימנטליות אולי, על מהותו של בית

הסעיף הזה יהיה ודאי הכי פחות רציונלי מכולם. אני אנסה להסביר למה דווקא תל אביב.
אין לי מושג אם מישהו חקר את זה פעם, אבל אני חושב שאפשר להניח שבהרבה מאוד מקרים נוצרת זיקה חזקה ואולי לא ממש מודעת בין המקום שבו אדם גדל לבין מי שהוא. לא סתם אנחנו שוקעים בהרהורים נוסטלגיים כשאנחנו נזכרים בילדות שלנו.

עצמו לרגע עיניים ונסו להזכר במגרש המשחקים של ילדותכם. האם זו היתה החצר של הבית? אולי איזה שדה בקצה הכפר? ואולי זו ×”×’×™× ×” הציבורית הקטנה במורד הרחוב? מה שזה לא ×™×”×™×”, אני מאמין שלפחות אצל חלק גדול מהאנשים, המקום שבו הם גדלו, שבו הם נפגשו עם חברים אחרי בית הספר, שבו הם הפכו מזאטוטים, לילדים, לנערים ולבוגרים – ×–×” המקום שבאופן ×”×›×™ לא-רציונלי-אלא-רגשי-וקמאי ירגיש כמו הבית הראשון. ×›×™ ×–×” בדיוק מה שהוא.

ואין מה לעשות1, אך זה מה שתל אביב היא עבורי. את המקום שבו שוכנים האוהלים עכשיו בשדרה יכולתי לראות מחלון החדר שלי. תחנת האוטובוס שבה ירדתי אחרי בית ספר בכל יום נמצאת עכשיו מול מוקד המאהל. מגרש המשחקים של ילדותי התחלק בין הגינה של רחוב ביל"ו ודיזנגוף סנטר. ואל תטעו לחשוב שאני מנסה להשוויץ או להתנשא. אלא רק להאיר את העובדה שתל אביב היא לא רק מקום שבאים אליו לעבוד בבוקר ולבלות בערב, ולא רק מקום שבאים לחיות בו כמה שנים כדי להנות מחיי-ההוללות-של-העיר-הגדולה. אלא גם מקום שילדים גדלים בו ומתאהבים בו, כי זה הבית הראשון שהם מכירים, המקום שאליו הם אוהבים לחזור. ואם לא כולם אז לפחות הילד שכותב את השורות האלו עכשיו.
ובמידה זו או אחרת, ולא מעכשיו, אני מרגיש שהעיר הזו נשמטת מהאצבעות שלי. אז אל תגידו לי לא לרצות לגור פה.

ונסיים בשיר אופטימי

  1. מלבד להודות להוריי [↩]

6 תגובות בנושא “כמה מחשבות לא אפויות על חיים בעיר”

  1. חשוב במיוחד הדיון על התחבורה הציבורית…כילדה שגודלה בפריפריה ולא יכלה להגיע בקלות למקום שאהבה כל כך…
    מאוד אהבתי את הפוסט…זהו מאבק ראוי אם לא הכרחי!! וכן, תל אביב היא סבתא, סבא, בני דודים ומקום מפלט…הרבה לפני שהיא ברים, מסעדות, מסיבות וקרש קפיצה לדברים אחרים. איבדנו כל פרפורציה. ומישהו לגמרי לא חושב על עתידינו ועתיד ילדינו. אז אנחנו נחשוב במקומם!
    תודה ערן

  2. אני תוהה האם הפוסט שלך מייצג פספוס של הפואנטה כמו שקורה להרבה אחרים – המאבק הוא על דיור בר השגה בכל הארץ; תל אביב היא לא העניין.
    גם בפריפריה קשה לקנות/לשכור דירה כשאתה צעיר, ושם גם אין תעסוקה מספקת ותח"צ ראוי ובכלל "חווית רחוב" ו"עירוב שימושים", כפי שציינת בצדק.
    ולכן, מה שקורה הוא תהליך של ריקון הפריפריה והעלאת הלחץ על כל איזור המרכז. הביקוש עולה והתוצאה היא בעלי בתים שמפקיעים מחירים כי יש מי שמוכן לשלם.
    האחריות היא על קובעי המדיניות והמווסתים של תהליכים – הממשלה והכנסת.
    הגיע הזמן לפיתוח איזורים נוספים במדינה הזו והורדת הלחץ מאזור המרכז.
    לי אישית יש בחילה כשאני עוברת באזורים בהם גדלתי במרכז, שמיועדים להקמת מגדלים נוספים. איפה יתקעו את כל האנשים והמכוניות שלהם, לעזאזל?!
    אני אשמח שאנשים יוכלו להתפתח כבוגרים עצמאיים במקומות בהם גדלו ולא יאלצו לנדוד לאיפה שרוב ההשקעה נמצאת – המרכז.

  3. לדעתי קלעת בול כשכתבת "היא מאפשרת לי להנות מהעיר בלי לגור בעיר". זה בעיניי לב הבעיה (ואני לא מקל ראש בבעיות שכר הדירה ושטחי הדיור ובועת הנדל"ן וכל השאר), שהתשתית כאן לא מאפשרת את זה באמת. מה שצריך פה יותר מכל הוא פיתוח כלכלי, תרבותי, תחבורתי ותודעתי של הפריפריה, כדי שיהיה גם הגיוני כלכלית לגור בה, וגם תרבותית (תרבותית = סגנון חיים לבחירתך, האפשרות לנהל חיי עבודה ומשפחה וחברה, כל מה שדיברת עליו כאן בפוסט).

    ואז אנשים יוכלו לגור מחוץ לעיר ולעבוד\ללמוד\לבלות בה, או אפילו טוב יותר: לגור בפריפריה ולעבוד\ללמוד\לבלות בפריפריה בלי להרגיש כל הזמן שאתה מחמיץ משהו שקורה בעיר הגדולה. אני מכיר אנשים שעושים את זה בתל-חי והם מבסוטים. חיים בקיבוץ או במושב, עובדים ומבלים באיזור ולומדים ושמחים מהחיים. אבל הם מיעוט, והם צריכים להיות הרוב.

  4. כמו שכבר ציינתי לך בגוגל+ – מי שעושה את המרחב האורבני הם בסופו של דבר האנשים וכוחות השוק. פלורנטין לא תמיד הייתה מרחב אורבני, וגם שכונות דרומיות יותר עוברות לאט-לאט את המהפך ×”×–×”.

    הצעירים כנראה יאלצו לעזוב בהדרגה את תל אביב. אבל מה שעושה את תל אביב לתל אביב יעזוב איתם. רוב הצעירים לא יתנגדו לנסוע באוטובוס כל בוקר לעבודה מחולון או רמת-גן לתל אביב, כל עוד מרכזי התרבות והבילוי יעברו לערים שבהם הם גרים.

  5. ראשית אני רוצה לציין שמחאת הצעירים מבורכת – באמת ×”×’×™×¢ הזמן שתקחו חלק במה שקורה כאן במדינה ,תביעו את דעתכם ותדרשו את המגיע לכם – הרי אתם העתיד

    אני גם מסכימה שרוב הפתרונות צריכים להגיע מלמעלה – ואם היתה מנהיגות – פוליטית – ממשלתית – עירונית – אורבנית לא הינו מגעים למצב ×”×–×”

    אז קודם כל צריך לדרוש מנהיגות – ולא סתם דיבורים מהממסד
    – לצערי אין מנהיגות – אתם צעירים – תשנו את המצב ×”×–×”

    לאחר שאמרתי את ×–×” – אני עדיין חושבת שחלק מהשינוי צריך לבוא ממכם – תהיו קצת יותר יצירתיים – יותר גמישים ואולי גם קצת יותר צנועים

    שכר הדירה יקר לסטודנטים? – ×–×” נכון אבל אלו כוחות השוק וצריך לבנות יותר מעונות סטודנטים – אבל אבל — רק תחשבו שאם סטודנטים היו מוכנים לחלוק דירת 2 חדרים בין 4 סטודנטים, (כך ×”×™×” בדור שלנו וממש לא קרה לנו כלום וכולם סיימו את הלימודים בהצלחה), הביקוש ×”×™×” יורד, וכמובן המחירים – ולא משנה אם מדובר על דירה בתל אביב או בכל מקום אחר בארץ

    הדיור בכל הארץ יקר לזוגות צעירים? נכון וזה נובע מהביקוש – זוגות צעירים היום חושבים על דירה "לחיים" ורוצים כבר בתחילת הדרך דירה של לפחות 3 – 4 חדרים – למה? זוג צעיר לא יכול לחיות בדירת 2 חדרים? דירה כזו יכולה להספיק ל-5 – 6 שנים ראשונות –
    זוג צעיר יכול בהחלט לחיות בשכונות זולות – ואפילו בתל אביב יש כאלו – רק לשם הדגמה אציין את שכונת כפיר – שכ התקווה – כפר שלם – התחנה המרכזית – ואני בטוחה שגם בפריפריה יש שכונות זולות – מה רע ב-לוד – רמלה רק כדוגמא – ×–×” נכון שאלו מקומות לא "מיופיפים" אבל אם יעברו אליהם זוגות צעירים "מיופיפים" (ואני לא אומרת את ×–×” בציניות), מהר מאוד שכונות וערים אלו ישנו פניהם , ועם השנים תתבססו יותר ותצליחו לעבור לשכונות , ערים אחרות כרצונכם ( למרות שמנסיון שלנו בסופו של דבר תתאהבו בהם ולא תרצו לעזוב) = אתם הצעירים צריכים לעשות את השינוי ×”×–×” – לא כל דבר יכול להגיע מהממסד

    תחבורה ציבורית לא טובה ? נכון יש המון המון מה לשפר בנושא – אבל היא לא עד כדי כך לא טובה ואם רצון טוב אפשר להסתדר איתה – ואם גרים בפריפריה – למה שצעירים לא ישתמשו במכונית אחת ל-5 אנשים כדי להגיע לעיר? עם קצת רצון טוב – ואירגון נכון (ובימינו עם הטכנולוגיה התקשורתית ×–×” ממש קל) ×–×” אפשרי – ×–×” גם יחסוך אנרגיה – פקקים בעיר – בעיות ×—× ×™×” וכו

    אלו רק כמה דוגמאות לפעולות שיכולות להביא לכם שינוי ואני בטוחה שצעירים מוכשרים כמוכם יכולים למצוא עוד הרבה

    בקיצור , שוב – כל הכבוד למחאה אני מקווה שהממסד ×™×”×™×” יצירתי במציאת פתרונות – אבל בעיקר אני מקווה שאתם תהיו יצירתיים ותבנו לכם מדינה הרבה הרבה הרבה יותר טובה ממה שאנחנו משאירים לכם ,,,,,,,,, אופטימית ללא תקנה שכמותי
    ובנימה אישית ערן – Don't even think of moving to Lincoln MA> סתאאאאאם

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.