אוכל זה טעים!

בימים האחרונים אני מוצא את עצמי עם המון זמן פנוי. אתם יודעים איך ×–×”. אומרים שיש מיתון. מה אנשים נורמלים עושים כשיש זמן פנוי? אוכלים!1 (במיוחד כשחורף בחוץ. לא שמה שקורה בחוץ כרגע יכול להחשב כחורף) – ומה יותר ×›×™×£ מלבשל את האוכל בעצמנו?2

הבעיה היא שלא כולם יודעים לבשל. או יותר נכון – לא כולם יודעים שהם יודעים לבשל. אז חברתי ואנוכי פתחנו בלוג חדש שיתעד את מסעותינו במטבח וישתף אתכם בדברים הטובים שנעשים תחת ידינו. וכל ×–×” בליווי מוזיקה טובה. ×›×™ כאלה אנחנו.

אז רשמו לפניכם – "אוכל ×–×” טעים" – בואו, התרשמו, הרשמו לעדכונים והכי חשוב, נסו וספרו איך יצא.

בתאבון!

  1. או קוראים ספר, רואים סרט, יוצאים לטייל על חוף הים. אבל תמיד צריך לאכול []
  2. סקס? []

דיבורביב: טעם העיר?

זה מדהים מה שקרה לארץ שלנו בתחום הקולינרי, לטוב ולרע. עד לפני כמה שנים לאכול בחוץ היה לשבת עם החבר'ה בחומוס אשכרה, אוכל אסיאתי היה לצאת לאותה מסעדה סינית (ולהתלבש כמו לחתונה) ו"מסעדת שף" היה איזה מושג עתידי שיכול להצליח רק בניו-יורק. עבר עשור, ופתאום הלקסיקון שלנו התרחב למלים כמו "פסיפלורה", "טאפאס" ו"ביסטרו". פתאום שגב וניר צוק הם סלבריטאים. פתאום ילדים בני שבע אוכלים סושי. אחד ההיבטים של ההתפתחות המהירה הזו, הוא הריבוי בפסטיבלי האוכל בארץ: עיר הבירה, שבוע הגורמה, נחלת בנימין הקטנה, שף תאכל, ועוד רבים אחרים. האומנם האוכל האיכותי, שהיה פעם נחלתו של העשירון העליון בלבד הפך נגיש להמונים, או שמא הגורמה הפך למסחרי ואנחנו פשוט אוכלים את אותו הג'אנק רק בהגשה אחרת?

להמשיך לקרוא

ביבר על כוהול: הסילבסטר

פינת המבקר או הקונספירציה הישראלית והפתרון האמריקאי

השבוע חגגנו יומולדת.
כל שנה העולם מתחרה במי יודע לחגוג יותר טוב. בניו-יורק הובילו עם שבע מאות אלף איש ומופעים של כל תעשיית הרוק האמריקאית, בסידני הפגיזו את מטח הזיקוקים העשיר ביותר שהעולם ידע ובכל עיר גדולה אחרת בעולם, נצפו כחצי מליון איש חוגגים ברחובות.

לא פה. להמשיך לקרוא

ביבר על כוהול: מפסטיבל לפסטיבל

העונה שעושה ×”×›×™ טוב לעולם הקולינארי היא הסתיו. הגפנים פורחים ומביאים את יינות הבוז'ולה, פירות החורף מתחילים להבשיל ולמלא את המדפים, המרקים ושאר המאכלים החמים מציפים את המסעדות ואת בתינו, וכל העסקנים מארגנים ארוחות מיוחדות, פסטיבלים והפתעות. כמו כל ספק סחורות שמנסה להביא ראשון את הדברים החמים לחנויות גם אני מנסה לדוג עבורכם את התותים שבקצפת, רגע לפני כולם. להמשיך לקרוא

ביבר על כוהול: נחלת בנימין הקטנה

שגרה זה רע.
באמת שחיכיתי לתחילת הלימודים ולבוא החורף. אמנם לא תכננתי שהם ינחתו עלי באותו היום (חוויה מפוקפקת להגיע באיחור, ועוד רטוב, למפגש הראשון עם החבר'ה והמרצה), אבל העיקר שהגיעו. בשבוע הראשון עוד עברתי נלהב משיעור לשיעור, מנופף לפרצופים המוכרים, נהנה מבחירת המרצים, וחדור מוטיבציה להשתתף ולסכם. בערבים הייתי חוזר למגוון תכניות הטלוויזיה החדשות שנחתו עלינו, ולהתכרבלויות תחת השמיכה כשהגשם מכה בחלון. בשבוע השני זה כבר עלה לי על העצבים. פתאום נזכרתי (בדרך הקשה) בהרי שיעורי הבית שהמרצים אוהבים לתת לסופ"ש, שמתי לב שאם אני צופה בטלוויזיה בערב זו בעצם התפשרות על כך שאין לי זמן לצאת ולבלות, והצטננתי מספיק בשביל כל החורף. המצב הפך לאיום של ממש, כשנוכחתי לגלות בשבוע שעבר שגם אם היה לי זמן לכתוב, לא היה לי על מה, כי כל השבוע הייתי קבור במיטה. מזל שמדי פעם אתם עוד מגיבים בחום, ובינתיים עוד לא פוטרתי מכס הכתיבה, תחת ההבטחה שאני אמצא זמן לבלות ולכתוב על זה.
שגרה ×–×” רע, אבל בין כל הדברים השגרתיים, חייבים לגוון קצת ולצאת. להמשיך לקרוא