אם חשבתם שהפוליגרף זו תוכנית בזויה

אז צדקתם.

אבל חכו שתראו את זה:

זוכרים את התוכנית ההיא שבה ילדים צריכים לומר דברים על האחים/חברים שלהם, ואז אם האח/חבר אומר את אותו דבר הם מקבלים נקודות? בארצות הברית היא נקראה I'm telling ורצה בסוף שנות השמונים. אני די בטוח שהיתה גם גרסה ישראלית אבל לא מצליח להזכר מתי ומי הנחה אותי. יש לכם מושג?

בכל מקרה – קבלו קטע מהתוכנית, שיכול להתחרות מעט בהפקרות מבית גדי סוקניק

קליפים נדירים ומוזיקה פרועה עאלק

חזרתי עכשיו הביתה ממשמרת לילה שבה רוב הזמן הטלוויזיה הייתה מכוונת לערוץ 24 בזמן שקראתי דברים כאלו ואחרים. רוב הלילה הערוץ שידר את הרצועה הקרויה "טיסת לילה" אשר מתוארת על ידי המידע הדיגיטלי באלו המילים:

תנו לנו לטפל בהפרעת השינה שלכם. הדקו חגורות, כבו טלפונים והמריאו איתנו אל הלא נודע. כאן יודעים איך הלילה מתחיל, אבל לא ברור איך הוא יגמר. קליפים נדירים ומוזיקה פרועה.

נשמע מבטיח.

אז איזה שירים היו שם? קחו דגימה מהשעה חמש בבוקר.

קובי אפללו – מה שהלב בחר
פיונולה – עכשיו ×—×’
סינרגיה – תראי ×–×” אני
אייל גולן – דמעות (בהופעה ×—×™×”, עם אנשים בקהל שזזים מצד לצד בדיבוק. ומחזיקים נרות. ואבי סינגולדה)
עידן יניב – ×—×›×™ לי
ריטה – מחכה
דני רובס – משהו חדש מתחיל
אהוד בנאי והפליטים – זמנך עבר

זה מדגם די מייצג של מה שהיה כל הלילה. בינינו, רק אחד הקליפים באמת מעניין ויכול איכשהו להקרא "מוזיקה פרועה", אתם בטוח מנחשים איזה (רמז, התסרוקת של יוסי אלפנט די פרועה בקליפ הזה).
כמו שזה נראה, העורכים מחליטים "לטפל בהפרעת השינה שלכם" על ידי הרדמת הצופים…

כנראה שככה ×–×” נראה מאז שיואב קוטנר עזב את הערוץ. מהמעט שאני זוכר, פעם היו באמת קליפים שאפשר לקרוא להם מעניינים…
אני בטח לא הראשון ששם לב לזה. אבל רק רציתי לקטר קצת.

עשרה דברים שאני שונא בעשרת הדברות

כשאני נתקל בסרטון משעשע אני נוהג לפרסם אותו בטאמבלר שלי, אבל הפעם אני חורג ממנהגי לכבוד פסח. קבלו את הטריילר הזה לקומדית הנעורים המגניבה: עשרה דברים שאני שונא בדברות

משהו טוב קורה בהוט

כן, מדי פעם קורים גם דברים טובים בהוט (להבדיל מחוויות שירות מזעזעות כפי שתיארה אח"י דקר בסדרת הפוסט שמתחילה כאן). האמת היא שאני נורא מרוצה מהם בזכות ה-VOD. בתור אחד שכמעט ולא נמצא בבית ולא ממש יוצא לו לשרוץ מול הטלוויזיה, את רוב הטלוויזיה שלי אני צורך דרך האינטרנט או ה-VOD. תוסיפו לזה את העובדה שאני עושה לפחות משמרת לילה אחת בשבוע ותגלו שיוצא לי הרבה לשוטט בנבכי ההיצע הקיים בהוט ולגלות שיש טלוויזיה לא רעה בארץ. נכון, יש הרבה תכנים דביליים לגמרי והרבה מהתכנים השווים עולים כסף (בנוסף לדמי המנוי) אבל יש כמה סוכריות של ממש שאפשר אפילו לקבל בחינם.
לדוגמה, בזמן האחרון אני מעביר את לילותיי בעבודה (בין סיכום מאמר לקיפולי כביסות) בהשלמת פערים מלפני עשור בערך בדמות הסדרה "שבתות וחגים" שתמיד הכרתי בתור "הסדרה ההיא שתמיד שמים בה שירים של ברי סחרוף" ועכשיו מתגלה כסדרה מרתקת על יחסים, אנשים ומה שביניהם (איכס. קלישאתי יותר מזה לא יכולתי להשמע). אבל באמת, למי שלא מכיר את הסדרה, אני ממליץ. יש בה משהו ישראלי במובן הטוב של המילה. אני חושב שמה שאני אוהב בה כל כך היא שהיא סדרה קטנטנה שמספרת סיפורים על אנשים קטנים, פשוטים, נורמלים, תל אביביים באופן קיצוני. אבל הסיפורים האלו גדולים כמו החיים. ובאמת, מדובר שם באוסף של שחקנים מצוינים (ברובם) שעושים עבודה טובה. וכן, יש גם אחלה של מוזיקה בסדרה הזאת. אמנם, לשיר הפתיחה הם בחרו את אחד השירים המאוסים והמבאסים ביותר שיצאו תחת ידיו של סחרוף ("ככה זה") אבל בתוך הפרקים ובכותרות הסיום יש בדרך כלל יופי של שירים, בעיקר מקומיים.

אבל לא רק התרפקות על העבר יש שם. ממש עכשיו התחילו שתי עונות חדשות לסדרות מצוינות שהופקו על ידי הוט, "פרשת השבוע" ו"בטיפול".

הפרק הראשון בעונה החדשה של "בטיפול" (זהירות, ספוילר מתקרב) הוא, לדעתי, נוגע בגאונות. הפרק מתחיל כשמנחם ירושלמי, אביו של ידין (הטייס ששיחק ליאור אשכנזי ונהרג בסוף העונה הקודמת), מתדפק על דלתו של ראובן (אסי דיין) ומאשים אותו ברשלנות מקצועית שהובילה למותו של ידין. הוא תובע ממנו שיפרוש מעבודתו כפסיכולוג, או שיילך לבית המשפט. זוהי סצנה טובה וחזקה וכולה בזכות אדם אחת: ישראל פולי פוליאקוב ז"ל, שמשחק את מנחם באופן מעורר השתאות. בסצנה אחת, קטנה לכאורה, הוא מציג עוצמת רגש מרשימה ומרגשת, שפותחת את העונה בבום.
המשך הפרק לוקח את ראובן הולך לפגישה עם טליה, עורכת דין המתמחה בתביעות רשלנות. עם הזמן בתוך הסצנה מתברר שהיא היתה מטופלת שלו בעבר והמתח הזה מהעבר עולה בפגישה כאילו לא עברו 16 שנה. אז למה אני חושב שזה נוגע בגאונות? בזכות הצעד התסריטאי המבריק בעיני של היציאה מהקליניקה. בעונה הראשונה כל העלילה התרחשה בקליניקה של ראובן (או של המדריכה שלו, גילה). זה היה מעניין ומעורר הערכה בפני עצמו שהם הצליחו ליצור סדרה מרתקת בלוקיישן אחד ויחיד אבל תהיתי אם בעונה השנייה זה לא יהיה מאוס. ולשמחתי, מישהו שם עלה על הרעיון הפשוט לכאורה אך חכם מאוד של להוציא את ההתרחשות החוצה באקט עלילתי פשוט מאוד. אז הפעם מה שקורה לא היה "טיפול" אלא פגישת עבודה בין עורכת דין והלקוח שלה – אך בתוך המפגש הזה מגולמים ויוצאים הרבה אלמנטים מהעולם הטיפולי וזה מה שהיה כל כך מרתק: לראות את הגבול בין העולם שבקליניקה לעולם שבחוץ מטשטש ומתפרק. אני לא יודע אם המשך הפרקים שעוסקים בטליה יהיו באותו סגנון, אבל אני מצפה להמשך מעניין.

ומה קורה בעונה השנייה של "פרשת השבוע"? העולם נהיה שחור. למי שלא מכיר את "פרשת השבוע" אני ממליץ לחזור ולראות את העונה הראשונה. אגב, מדובר בסדרה שהופקה על ידי היוצרים של "שבתות וחגים" ונחשו מי שר את שיר הפתיחה?

גם פה מדובר בסדרה על אנשים פשוטים והחיים שלהם אבל הפעם מה שקורה להם הוא הרבה יותר מונומנטלי מהצרות הקטנות לכאורה של הדמויות של שבתות וחגים. בפרשת השבוע החיים של הזוגות מצטלבים למשל כשהגר (קרן מור המדהימה) דורסת את בתם של זוג מושבניקים ובורחת מהמקום. או למשל התפרקות משפחתם של אלישע ואליה (יובל סגל המצוין ורונית אלקבץ שכנראה לא מסוגלת לשחק שלא באופן מוגזם) כשאלישע נכנס לכלא על הונאה כלכלית, לא לפני שהוא ומשפחתו נאלצים להתחבא כחרדים בצפת.
אז בעונה השנייה, כאמור, העולם × ×”×™×” שחור. אני לא יודע למה אבל ×–×” בלט במיוחד בפרק הראשון: מישהו בהפקה קיצץ את תקציב התאורה באופן קיצוני והפרקים חשוכים להחריד. בפרק השלישי לפחות יש לזה הצדקה בדמות הפסקת חשמל… בכל מקרה, העונה השניה לוקחת את הדמויות לתוך מלחמת לבנון השניה ותופסת גוון אפוקליפטי משהו והזוי מאוד. אני יודע שהמילים האלו לא אומרות הרבה אבל אני לא רוצה להכנס לפירוט של סצנות וכדומה. צריך פשוט לראות את ×–×”.

לטאת מסך: כמו זבובים – עכשיו אנטוניוני מת

אחרי שאתמול נפטר אינגמר ברגמן, אנחנו מתבשרים היום שמיכאלאנג'לו אנטוניוני, אחד מבמאי הקולנוע עם השמות המגניבים ביותר, נפטר היום והוא בן 94.

אם לא ×”×™×” לי הרבה מה לומר על ברגמן, אז יש לי עוד הרבה פחות מה לומר על אנטוניוני. אני בטוח שאת "יצרים" עדיין יש לי בקלטת וידאו (!) מהתקופה שבניתי לעצמי ספרית קולנוע משובח – הרבה לפני שידענו מה ×–×” DVD. ואני ממש בטוח שטרם צפיתי בסרט.

אז, אין לי הרבה מה לומר – עוד במאי קולנוע נפטר וסמיכות הזמנים למותו של ברגמן מטרידה מישהו. מי הבא בתור?

וכרגיל, אתן לתמונות לדבר. בחרתי הפעם בסצנת הסיום של "נקודת זבריסקי" (1970) והבחירה נובעת הרבה מהעובדה שבסרט הזה אנטוניוני שיבץ הרבה מוזיקה מאותה תקופה שחלקה נכתבה במיוחד לסרט על ידי הפינק פלויד. עוד משתתפים בפס הקול: גרייטפול דד, ג'רי גרסיה ועוד (אגב, הבנתי שיש גם שיר של הרולינג סטונס שלא נכנס בסופו של דבר לפס הקול. אם מישהו יודע קצת יותר פרטים, אני אשמח שישתף).