מעשה בכלב אחד, חסר שם

אז היום בבוקר יצאתי מהבית לעבודה ובחניון הבית מצאתי כלב, יושב ומחכה. בהתחלה חשבתי שהוא מחכה לבעלים שלו שיוציא משהו מהרכב או משהו כזה אבל לא היה שם אף אחד. והכלב הזה היה מאוד ידידותי. הוא מיד ניגש אלי והתחיל לרחרח אותי ולקפוץ עלי. כשהלכתי לרכב הוא לא ויתר עלי ופשוט נצמד אלי. לא היה עליו תג שם כך שלא ממש יכלתי ליצור קשר עם הבעלים. אחת השכנות חשבה שהוא שייך לגננת מהבניין ממול אך שיחה זריזה איתה הבהירה שזה לא הכלב הזה. אז מה עושים? אי אפשר להשאיר אותו ככה סתם.

התקשרתי למוקד העירוני של רמת גן כדי לגלות שהם בפגרה, אבל למזלנו יש כונן של הוטרינר העירוני שיכול היה לבוא לאסוף את הכלב חסר השם (אגב, החלטתי בינתיים לקרוא לו סויר, מסיבות מובנות). בגלל שהוא היחיד שנמצא בכוננות ביום כזה של השנה, חיכינו כשעה וחצי עד שהגיע.

אחרי המתנה ארוכה הוא ×”×’×™×¢ סוף סוף. בניגוד למה שחשבנו הוא הסביר שהכלב נראה די מוזנח (אנחנו הסקנו שהוא מטופח ×›×™ השיניים שלו ממש לא מלוכלכות, יחסית – אבל הוא ×”×™×” רזה מדי). מסתבר גם שלא ×”×™×” עליו צ'יפ לזיהוי, מה שאומר שהוא יילך לבלות 30 ימים בבית המלון של הוטרינר העירוני של רמת גן ואז יועבר לאימוץ. (לקח: תמיד תמיד לשים צ'יפ לכלב, ורצוי גם תג זיהוי על הקולר)

למה אני כותב את זה? מכמה סיבות. הראשונה היא כי אולי זה יגיע איכשהו למישהו שיזהה את הכלב ויפנה את הבעלים שלו, אם הם בכלל רוצים למצוא אותו, לוטרינר העירוני של רמת גן. הסיבה השניה היא שאם התרחיש הקודם לא יקרה, אולי מישהו יראה כמה שהכלב הזה חמוד וירצה לאמץ אותו.

(את הכלב מצאנו ברחוב קריניצי ברמת גן)

אז בינתיים, לשלושים הימים הקרובים, תוכלו למצוא אותו אצל הוטרינר העירוני של רמת גן. ואם הוא לא בשבילכם, תעבירו הלאה.