הלטאה מתארחת: על זמרת קסומה ומיוחדת – בבלוג סיטימיול

הרעיון ×”×–×” של לכתוב פוסטים אורחים בבלוגים אחרים מוצא חן בעיני. יש בזה משהו שקצת שובר שגרה, קצת חושף אותך לקהלים חדשים ובמיוחד נותן לך תחושה שאתה חלק מהקהילה הזו. התחלתי מלהתארח עם מיקסטייפ אמיליאנה טוריני ב-Rec&Play ועכשיו אני שמח ואף מתרגש להתארח בבלוג המצוין של רנן: הפרד העירוני. למי שלא מכיר, מדובר בבלוג ששייך למשפחת העונג המתפתחת ועוסק באופן כמעט בלעדי במוזיקה. הכתיבה של רנן עניינית ומעניינת והוא יודע להעביר חוויה מוזיקלית למילים כתובות באופן מצוין. חוץ מזה הוא מרים פרוייקטים מושקעים כשאמנים שהוא אוהב מגיעים להופיע בארץ…

והפעם, ממש עכשיו, פורסם פוסט שכתבתי על זמרת חדשה שגיליתי זה עתה ועונה לשם המשונה Jesca Hoop. את הפוסט אפשר לקרוא כאן. תהנו.

לטאת האמבט: סדקים בחלום – על מותו של סוכן וברייט אייז

במוצאי שבת אפרת ואני הלכנו לראות את ההצגה "מותו של סוכן" שמועלית זה זמן מה בתאטרון הקאמרי בבימויו של מיכה לבינסון ובכיכובם של עודד תאומי ותיקי דיין. נכנסנו במצב רוח משועשע לאולם (אחרי כחצי שעה שבה המתנו מחוץ לאולם, בוהים במי ומי המגיעים להצגה וצוחקים עליהם בשקט) ויצאנו ממנו כמי שעברו טלטלה נפשית בזעיר אנפין.
החוויה המטלטלת הזו השתלבה מאוחר יותר במוזיקה ששמעתי והשעטנז המופלא הזה הוליד את הפוסט הנוכחי.
להמשיך לקרוא

לטאה מוזיקלית: האלבום החדש של טל וייס

לפני כשנה וחצי הוציאה טל וייס אלבום ראשון, שנקרא backcaTALog. בזמנו כתבתי כאן על האלבום ההוא ובאופן כללי אפשר לסכם את הסקירה ההיא בכך שהתאהבתי במוזיקה שלה ואף סיימתי בתקווה שלא נצטרך להמתין כל כך הרבה זמן לאלבום הבא כפי שהיה עם האלבום הראשון (עליו עבדה וייס במשך שנים מספר).
ותקוותי לא הייתה לחינם. ממש החודש הוציאה וייס את אלבומה השני שנקרא… "טל וייס".
להמשיך לקרוא

לטאה מוזיקלית: Emiliana Torrini / Love in the time of science

"מוזיקה צריכה להיות מאיימת, מפחידה ויפהפייה בו זמנית. היא צריכה להיות כמו נפילה לאחור, על הישבן, מבלי לדעת אם לצחוק או לבכות." – אמיליאנה טוריני.

אמיליאנה טוריני היא בת תערובת. חצי איסלנדית, חצי איטלקיה. היא נולדה, גדלה וחיה באיסלנד, ארץ משונה מבחינות רבות. מרחבים גדולים ושמש שזורחת ללא הפסקה מחד, ושוקעת מבלי לשוב חודשים ארוכים מאידך. וכך גם המוזיקה שלה, דואלית. מצד אחד קצבית ומשועשעת, מצד שני עמוקה, רצינית – מרגשת.

את אלבום הבכורה שלה (ולמעשה אותה) גיליתי לגמרי במקרה. חזרתי ערב אחד מהבסיס בו שירתתי, ובתל אביב, באוטובוס מהרכבת הביתה, שקעתי בכסא ובאוזניות המחוברות לרדיו על תדר 88FM. באותו רגע התחיל להתנגן שיר שצליליו גרמו לי לשקוע לתוכם. שיר במקצב איטי, כמעט נטול כלים. פעימות בס כפעימות הלב, אורגן שמלווה בעדינות את קולה של הזמרת ששרה:
"Bad things, Dead things, Sad things have to happen sometimes." בעדינות רכה כל כך.
כשכבר שקעתי לתוך הכחול העמוק ×”×–×” נכנסו תופים שהגבירו את הקצב וגיטרות התחילו לנסר את האוזן ונתנו רקע לצליליים אלקטרוניים לא-ארציים, ואז… כינורות? כן. מגיע לשיא, ושוב שקט. כמו בהתחלה. אותם צלילים רגועים ומתמשכים. בעצם הם רגועים אבל לא מרגיעים. טורדים. דברים רעים. דברים מתים. דברים עצובים חייבים להתרחש לפעמים. להמשיך לקרוא

לטאה מוזיקלית: טל וייס / backcaTALog

אני כותב את השורות האלו ביום שישי, אחרי הצהריים בתל אביב. לפני שעתיים הסתכלתי מהחלון והים היה בצבע אפור מתכתי קודר. השמיים כוסו עננים שחסמו את מרבית קרני השמש וטיפות של גשם נזלו על זגוגיות החלון. חיפשתי משהו לשמוע ואצבעותיי נשלחו בטבעיות לאלבום הבכורה של טל וייס שנקרא backcaTALog. לפני שנה פרסמתי עליו ביקורת באתר "השרת העיוור". אני חוזר ומפרסם אותה כאן בלטאה. ולו משום שברגע אחד בחיים, סתמי כמו הרגע שקדם לו והרגע שבא אחריו, המוזיקה של האלבום הזה התאימה בול לאווירה של אותו רגע. זה לא מה שנקרא "אלבום החורף המושלם". אבל הוא אלבום מצוין לסתיו. הוא אלבום שמשקף בדיוק את השעות האלו שבהן הים יכול להיות אפור מתכתי וקודר, השמש נחבאת בין העננים והרוח נושבת דרך העלים של הפסיפלורה על המרפסת ולפני שאתה מספיק להגיד "שמעון עומד באמצע הלילה", העננה מתפזרת וקרני שמש חמימות מכסות את החלון והצבע חוזר ללחייו הכחולות של הים ואתה חושב שניצן אחד על הפסיפלורות פקח את עיניו.
וחוזר חלילה. להמשיך לקרוא