אשת בשורה – תמר אייזנמן בהופעה, 6/2/08

החלל החשוך במרתף של לבונטין 7 לא היה מלא. לדעתי לא היו במקום יותר משלושים איש. בהתחלה כולם פזורים סביב, צמודים לקירות או יושבים על הרצפה, עד אשר עלתה אל הבמה תמר אייזנמן ושני מלוויה, אביב כהן-השני בתופים ואריאל שרבקובסקי על הבס. או אז התרוממו הנוכחים מרבצם והתקרבו אל הבמה. אייזנמן נראתה במצב רוח מצוין ודיברה על יום המשפחה שחל באותו יום וכמה כיף להיות בחברת אנשים אהובים. היא הבטיחה כמה בשורות במהלך ואלו לא איחרו לבוא.

בשורה מספר 1: היא לא בהריון.
זו הפעם השניה בה אני רואה את אייזנמן בהופעה. למעשה, הפעם הקודמת גם היתה בלבונטין עם אותו הרכב, אך הפעם נהנתי יותר (ובפעם הקודמת נהנתי מאוד…)
הסיבה לכך נעוצה כנראה במצב רוחה של אייזנמן שהשרה אווירה עליזה על הקהל. בניגוד להופעה ההיא, אייזנמן הרבתה לדבר עם הקהל ולהשתעשע איתו. לשונה המשוחררת והחייכנית יצרה אווירה מלאת כיף שהשתלבה מצוין עם האינטימיות שהורגשה בזכות הקהל המצומצם שבסך הכל נתן לה חיבוק גדול. ואם כבר בתקשורת עם הקהל עסקינן, אחד הרגעים המהנים ביותר (וניכר על אייזנמן שהיא נהנתה ממנו במיוחד) היה כשניגנה את אחיד השירים מהאלבום שבדרך כשהקהל משמש כפרקשניסט בעזרת מחיאות כפיו.

בשורה מספר 2: כן, יש אלבום חדש.
כאמור, אייזנמן הבטיחה מספר בשורות במהלך הערב והגדולה שבהן היא שהאלבום החדש ייצא בסוף מרץ (ובאותו זמן ייצא סינגל ראשון מתוכו). אגב, בשורה שלישית היא שהפסיקה לעשן. תחליטו אתם איזו גדולה יותר. בכל מקרה, בשורת האלבום משמחת אותי מאוד כי אם לשפוט על פי השירים החדשים שבוצעו בהופעה, האלבום הולך להיות פצצה של אנרגיה מלאת גרוב.

אייזנמן היא פרפורמרית מעולה. היא חשה נוח מאוד על הבמה ונראה שהיא שואבת הנאה עילאית מהופעה מול קהל. לזכותה ייאמר שהיא מלווה בנגנים מצוינים שיחד איתה יוצרים טריו גיטרה-בס-תופים מהודק ומשמח להפליא. אביב כהן-השני מכה בתופים בנונ-שאלאנט רגוע ואריאל שרבקובסקי ידוע כבר בכישורי הבס שלו. אייזנמן עצמה מלהטטת בגיטרה באופן מעורר הערכה שגורם לי לרצות לקבל ממנה כמה שיעורים. היא מפיקה מגוון צלילים עשיר ומהנה ממיתריה, אם זה כשהיא לוקחת סולו בלוזי איטי-משהו לאורך כמעט שלוש דקות קסומות או כשהיא נכנסת לסולו מהיר ומלא גרוב ואיתו זורמת לתוך מעין טראנס שבו היא נראית כמי שמרוכזת אך ורק במיתרים עד שמתיישבת על קצה הבמה וממשיכה לנגן, כאילו היתה לבדה בחדר החזרות.
אפשר פשוט לסכם את הופעתה של אייזנמן במילותיה של ידידה שפגשתי במקום:
She's just too cool, I can't handle it
( הילה, אם ציטטתי לא מדויק קבלי התנצלותי, אך אני בטוח שתסכימי שזו היתה רוח הדברים).

אינני זוכר את סדר השירים והוא גם לא משנה. כדאי לציין לחיוב את הביצוע המעולה ל-Da Bitch, בהחלט אחד השירים האהובים עלי מאלבומה הקודם, 5feet4, שזכה גם להתלהבות מהקהל; וגם את הביצוע המצוין ל-My Kind of Nothing. בנוסף לשירים הקודמים ולשירים מהאלבום החדש ביצעה אייזנמן שני קאברים ראויים לשמם. הראשון ל-Never be the same again של הספייס גירלז ששכנע אותי סופית ששירי פופ גרועים זכות קיומם היא בקאברים האדירים שהם מולידים. והשני הוא הביצוע המתקתק בהדרן לשירן של The Ronettes ("הספייס גירלז של הסיקסטיז", אליבא דאייזנמן), Be my baby. במיוחד נהנתי מהתופים של כהן-השני ששימר את רוח התקופה.

לסיכום, דברים טובים קורים בגזרתם של תמר אייזנמן ואני מאוד ממליץ לחוות אותה בהופעה. וכדי שלא תלכו בלי טעם בפה… ×”× ×” כמה טעימות:

השיר XMAN בהופעה חיה

[audio:http://www.fileden.com/files/2006/11/18/392535/std_6463da4d59c197fe4b38aaa8a6f62a89.mp3]

הקליפ החמוד כל כך ל-Too Tough, עם Puppet Folk Revival

ביצוע ×—×™ ל-Da Bitch מתוכנית הלילה של ליאור שליין (אייזנמן מנגנת בלהקת התוכנית). ביצוע שמקבל אופי קצת שונה בזכות חטיבת כלי הנשיפה והמראה המעט מעונב…

בסוף המדבר יש ים – אינדינגב 2007

פעם בני נוער חובבי מוזיקה והתחנגלות היו יורדים דרומה לעיר החטאים ערד לרגל פסטיבל ערד. הופעות גדולות, אמנים מוכרים, רחוק מהבית. אני מעולם לא הלכתי. בואו לא נכנס לזה.
אחר כך קרנו של פסטיבל ערד נפלה. בשנים האחרונות בני נוער חובבי סלבז היו יורדים "דרומה" לניצנים לגמר של כוכב נולד. פה כבר אין הרבה מה לדבר על אהבה למוזיקה טובה – ×–×” ממש לא קשור. גם לשם מעולם לא הלכתי. אבל ×–×” לא הפסד גדול.

מצד שני, כן הלכתי לפסטיבל אינדינגב שנערך במצפה גבולות בסוף השבוע האחרון. פסטיבל מוזיקה בדרום, אבל אחר לגמרי. כמצטייר משמו, מדובר בפסטיבל אינדי, דהיינו, מוזיקה עצמאית. ומספיק כדי להסתכל על רשימת המופיעים כדי להיווכח בכך:
Oceanic, שני קדר, דויד פרץ, מאלוקס, הפיטס, מידנייט פיקוקס, The Girls, אד, מלכת הפלקט ועוד.

האמת היא שחששתי שפסטיבל מסוג זה, שאיננו ממוסחר וממומן על ידי איזה חברת משקאות קלים או רשת סלולרית יהיה מאורגן בצורה בעייתית. אתם יודעים, כשיש פחות כסף אז נוטים לעגל פינות ומרגישים את זה אחר כך בשטח. אבל הוווו כמה שהתבדיתי.

אז איך היה?
מעולה מעולה מעולה. ×–×” ×”×™×” ב-ד-×™-ו-ק מה שהייתי צריך לפני תחילת שנת הלימודים. ולא, אני לא מהשובתים. אבל לפני הכל – הכנתי לכם מיקסטייפ קטן של האמנים שזכיתי לשמוע בפסטיבל, שילווה את הקריאה.

I made this music playlist at MyFlashFetish.com.

במקור לא תכננתי לנסוע בכלל ×›×™ רוב החברים הקרובים שלי לא ממש בקטע של מוזיקת אינדי. רוב החברים שלי, כשאני שואל להם בהתלהבות "שמעתם את האלבום החדש של [הכנס שם של אמן כאן]?", מסתכלים עלי משל הייתי אנטמולוג המתלהב מחיפושית נדירה והולכים משם. למזלי, בשנה שעברה מאז הקמת האתר ×”×–×” יצא לי בזכותו להכיר כמה אנשים יקרים וטובים שדווקא מאוד אוהבים מוזיקה מגוונת וטובה ומכיוון שידעתי שחלק מהם – זאת אומרת גיאחה וניימן – יהיו שם, החלטתי להתעלות על עצמי ולרדת לבדי אל הדרום ולהנות מהפסטיבל.

יצאתי את תל אביב קצת אחרי שתיים בצהריים ביום שישי והגעתי בדיוק באמצע ההופעה של שני קדר (אתר בית | מייספייס). לא היה לי כוח לפתוח אוהל וכו' אז פשוט נכנסתי למתחם וחיש מהר איתרתי בשורה הראשונה את גיא עם זוגתו היקרה אביטל ולידם ניימן והבחור-עם-המצלמה-הפאלית-שצר-לי-אך-אינני-זוכר-את-שמו. ההופעה של שני, מה שראיתי ממנה, היתה טובה מאוד ושמחתי לשמוע את השירים שלה מחוץ לאלבום. לצערי לא הייתי בהופעה שנערכה לא מזמן בלבונטין אז למעשה היתה לי זו ההופעה הראשונה שלה. השירים המיוחדים שלה התאימו אמנם לאווירת העוד-מעט-תתחיל-שקיעה אך אני נוטה להסכים עם דעות ששמעתי לגבי זה שזו הופעה שדורשת מיקום אינטימי יותר ולא כזה שבו אנשים מסתובבים בין דוכן המזון לדוכן השתיה ומקשקשים ברקע.

אחרי ההופעה הזו הלכתי עם ניימן וחברו-הרעב-מאוד לשתות בירה קלילה מחוץ למתחם ובזמן ×”×–×” דויד פרץ (מייספייס) החל להופיע. אחרי שיר וחצי כבר נכנסתי פנימה בחזרה ×›×™ מאוד רציתי לראות את ההופעה שלו. החבר'×” הטובים של היס רקורדס הבטיחו שהוא יפתיע ורציתי לדעת איך. כשנכנסתי למתחם הבנתי… במקום להופיע בישיבה עם גיטרת הדוברו הכסופה והענקית שלו, האיש היקר ×”×–×” עמד עם חשמלית ונתן הופעה יותר מהירה ממה שאני רגיל לשמוע ממנו. גם כאן, כמו אצל שני קדר, הייתי × ×”× ×” יותר אם לא היו דיבורים וטיולים מסביב שכן אלו מאוד הקשו עלי להתמסר לשירים המצוינים של פרץ. אבל ההופעה היתה מוצלחת בכל מקרה ושמחתי לראות את פרץ על הרגליים. הוא ביצע כמה מהשירים החדשים שבוצעו גם בהופעות האחרונות שנערכו בתאטרון תמונע, כגון "הדרך לירוחם" ו"התשוקות המכונפות שלה" שהוא פשוט שיר אדיר באוזני ואני מתמוגג בכל פעם שדויד מבצע אותו ועובר לספרדית ויחד עם אלו ביצע כמובן שירים מ"הייקו בלוז" ואני זוכר גם ששמעתי את "ערים וזכרון 2" שמאז שחזרתי הביתה לא יוצא לי מהראש לרגע… ורק אני יודע למה.

ההופעה של פרץ לוותה בתפאורה המדהימה של השמש השוקעת ובחסות החושך שבא אחר כך נאלצתי להפרד מגיא ואביטל שנטשו לעשות דברים "חשובים יותר" – כמו לפרסם עונג שבת…
אגב, אני מוכרח להביא לתשומת לבם של הקוראים את המילים המדויקות והנכונות כל כך של ניימן על מיודענו גיאחה (מהפוסט של ניימן עצמו על אינדינגב, שווה לקרוא!):

חייבים לזרוק שתי מילים על גיאחה. דמות לוני טונס במסווה בלוגר, משולב עם חמידות של דובון-איכפת-לי ועומק של זמר בלוז מהארלם. הכל בבן אדם אחד והכל מתלכד מושלם לאישיות מדהימה. חצי שעה עם האנרגיות הבלתי נדלות של גיא משאירות לי חיוך על הפרצוף לכמה שעות לפחות. וסליחה מכל שאר האנשים שעשו לי כיף באותו היום אך לא הוזכרו פה.

לא נותר לי אלא להסכים עם כל מילה ולדמיין את אוזניו של גיא מאדימות במבוכה שיכורת שביעות רצון. אוהבים אותך חבוב!


אנשים טובים באמצע הנגב

טוב, אני חוזר מפרץ ההשתפכות החנפנית הזו לענייני הפסטיבל (ככה זה כשהאתר שלך נע על התפר בין בלוג תרבות לבלוג אישי).
אחרי הנטישה המפורסמת של גיא הלכתי עם ניימן לשרוץ באזור הזולה שהשקיף על מתחם ההופעות עם כמה מידידותיו/ידידיו ובינתיים שמענו את הפיטס (מייספייס) עושים יופי של רוק בהופעה שלא ממש הייתי קשוב אליה אבל הרגל שלי התנועעה כל הזמן בצורה משוכנעת למדי. אחריהם הופיעו Xamavar (מייספייס) שנתנו הופעת מטאל (גותי, אליבא דניימן) טובה ולפי הקהל שהצטופף בקדמת הבמה נראה שהם עשו את זה טוב. זו כנראה הפעם הראשונה שאני רואה להקה שבה הטיפוס הקלאסי של גיטריסט/בסיסט חסון עם שיער חלק וארוך ארוך ארוך המתנועע לכל עבר בתנועות אגרסיביות ולידם נגן כינור ונגן חמת חלילים (!!!!). מעניין.

אחר כך ירדתי להסתובב קצת למטה, בדיוק כשמאלוקס עלו והתחילו לנגן. את מאלוקס (אתר בית) הכרתי קצת קודם, כשהם חיממו בהופעה של הבילויים1. אייל תלמודי על סקסופון/קלרינט/חליל-ממש-קטן וכל כלי נשיפה אחר שאתם יכולים לחשוב עליו מסתובב על הבמה אחוז תזזית ונושף צלילים מהירים שמקפיצים את הקהל בעוד ×—×’×™ פרשטמן נותן לו ליווי חזק של תופים שמרימים את המוזיקה הזו הרבה למעלה. בהופעה של הבילויים פחות אהבתי אותם, כנראה ×›×™ רציתי נורא שהבילויים יעלו כבר. אך בנגב ×–×” ×”×™×” אחרת – נהנתי מאוד ובמיוחד כשירדתי ממש אל הבמה וראיתי את ורידיו המתנפחים של תלמודי הנושף בכליו ואת הקהל המשולהב. הבעיה היחידה שלי איתם היא שלפחות על פי ההופעה מדובר בלהקה של טריק אחד. מוזיקה בסטייל הבלקני שנהיה אופנתי לאחרונה. ×–×” נחמד ומקפיץ ומדליק. אבל לא מחזיק הופעה של יותר מעשר-עשרים דקות. מאלוקס הוציאו לאחרונה אלבום הנקרא "One Day" ולפי בן שלו ב"הארץ" האלבום דווקא חושף צדדים נוספים ומגוונים יותר שלהם – וחבל שאלו לא באים לידי ביטוי בהופעות.

המשך הערב כלל את Ed (מייספייס) שהביאו אנרגיות מצוינות של רוק גיטרות חזק וטוב, גם אם לפרקים הם נראו לנעה שישבה איתי כקלישאתיים – ויכולתי להבין למה. לפניהם הופיע יהלי סובול בסט של כמה שירים מהאלבום שבדרך שהצליחו לעניין אותי כמו ספר על מכניקת של חומרים בלתי מתקשים. ואחריהם הופיע אביב מארק (מייספייס) עם הפילהרמונית שלו. וכאן המקום לתת כמה מילים על אביב מארק. הבחור עשה סאונד לכל ההופעות, לאורך כל הפסטיבל – סיבולת ראויה לשמה. והוא עשה את ×–×” טוב. אין ספק שהיה סאונד טוב מאוד לאורך הפסטיבל כולו. לא שאני אנין סאונד ומבין גדול, אבל אני יודע מתי משהו נשמע לי טוב ומתי לא. ×”×™×” משעשע איך כל אחד מהאמנים שהופיעו נתן לו קרדיט בסוף ההופעה. את השם שלו שמעתי ×”×›×™ הרבה כל היום.
בהופעה שלו עצמו פחות נהנתי ×›×™ לא כל כך התחברתי לשירים שלו ובמיוחד לשירה שלו – אבל ×–×” כנראה עניין של טעם.

אבל למה להתעכב על זה ולא להגיע לדובדבנים של היום הראשון??

כשאביב מארק סיים את ההופעה שלו הבליחה מולי לפתע לירון, בחורה יקרה מהלימודים שידעתי שתגיע לפסטיבל וחיפשתי בעיניים לאורך היום ובדיוק כשכבר התייאשתי (×›×™ כבר היו די הרבה אנשים) היא הופיעה מבין הצללים. אחרי הפגישה המרגשת ישבנו דקות ספורות עד שלהקת מלכת הפלקט (יא כמה חרוזים!) עלתה להופיע והתקדמנו קדימה צמוד לבמה. את מלכת הפלקט (מייספייס) שמעתי פעם אחת לפני כן וגם ×–×” ×”×™×” בחצי אוזן במקום רועש נורא – כך שלא הכרתי ממש את השירים וכמה ×›×™×£ ×”×™×” לגלות שהם טובים! הם נתנו הופעה ממש טובה ונראה שהם נהנים מכל רגע. ולא רק הם! גם הקהל המשולהב בקדמת הבמה, כולל הבחור עם בקבוק הוויסקי וההידוס השיכור ובמיוחד כולל הבחור האמיץ שהתגנב מאחורי "הקלעים" ועלה לבמה כדי ללוות את הלהקה במחיאות כפים שמחות. ולשמחתי לא עטו עליו מאבטחים גברתניים אלא הוא ×–×›×” למלוא הפירגון מהלהקה ומהקהל. ×›×›×” ×–×” באינדי! ההופעה של מלכת הפלקט הייתה מהוקצעת והשירים היו באמת טובים – פשוט רוק טוב, לא צריך הרבה יותר מזה. חוץ מזה, מי יכול להתווכח עם ×–×” שעל הבמה עמד סטנד עם לא פחות משמונה גיטרות שונות שהתחלפו לאורך ההופעה? אין ספק שהשתכנעתי ואני כנראה אשיג לעצמי את האלבומים שלהם ממש בקרוב.

והדובדבן האמיתי בהחלט ×”×™×” ×–×”: המידנייט פיקוקס עם The Girls על אותה במה בהופעה שהמילה "אנרגטית" עושה לה עוול. בתור אחד שלא הכיר את המידנייט פיקוקס (מייספייס), והכיר רק מעט מדה גירלז (מייספייס), קיבלתי שוק טריטמנט לווריד ונהנתי מכל רגע. הופעה שלא מרפה ממך לרגע, מוזיקת רוק עצבנית עצבנית ושמחה שמחה ואדירה אדירה שנותנת לך מכה אדירה בראש (וגם מכות מכל מיני מתלהבים שרוקדים עליך פוגו). קרקס שלם של מוזיקה והזיות על הבמה. ברגעים מסוימים נספרו כעשרה (אם לא יותר) אנשים על הבמה, חלקם פשוט קופצים ומוחאים כפיים. והאמת היא? שלא רק המוזיקה שלהם אדירה ונושכת וגרמה לי לרקוד כמו משוגע, שווה ללכת רק בשביל הפרצופים של איתן רדושינסקי, הסולן של הפיקוקס. אין ספק – החבר'×” האלו, יחד עם מלכת הפלקט, מהווים את התגלית ×”×›×™ טובה של הפסטיבל מבחינתי.


המידנייט פיקוקס בהרכב חלקי בהחלט

הלילה ירד. עוד האוזניים שלי מהדהדות מהתקפת הרעש האחרונה הלכתי והקמתי את ביתי-שבקצה-היער. אחרי הקמת האוהל הזריזה החלטתי שעוד לא הגיע הזמן לישון ושמתי פעמי למקום שמשך תשומת לב קטנה. ליד הקופות, מחוץ למתחם ההופעות, עמדה במה קטנטנה, או יותר נכון קופסת עץ הפוכה, ומולה מיקרופון ומגבר של גיטרה. הייתה זו במה פתוחה שבה יכול היה כל מי שרוצה לעלות ולתת כמה שירים. אם אינדי אז עד הסוף. על הבמה עמד בחור ארוך שיער ששר שירים מקוריים שלו שנשמעו בדיוק כמו שירים מקוריים של מוש בן ארי. בקהל לא יותר מעשרה איש. שניים מהם שוכבים על האדמה ומתמזמזים. אחרי תואם-מוש עלה בחור ארוך שיער אחר ששר כמה שירים נחמדים ומשעשעים ואפילו זכה לקהל שהכיר ושר איתו את המילים. אבל אחרי שלושה שירים כאלו נמאס לי ועשיתי פעמיי לערב השינה.

הבוקר נפתח בנעימים. שמש עדינה כיסתה את האוהל שלי. ×”×™×” ממש מוקדם. אפילו לא התחילו להכין קפה. ישבתי בפתח אוהלי וקראתי את "הדבר" לאלבר קאמי. בהחלט טקסט מצוין לבוקר מדברי קליל ונעים. אחרי שעתיים ראיתי את ניימן וחבריו שהתקפלו להם והתחלתי לחפש קפה. בשעה עשר הלכתי לקראת הבמה לרגל ההופעה של מיכל לוטן (מייספייס). ×”×™×” כל כך חם ואחרי הבאלאנס נשמעה מיכל אומרת שהיא תופיע בעירום ×›×™ חם כל כך. אך לצערי ×–×” לא קרה. מצד שני, ×–×” לא מנע מההופעה שלה להיות ממש טובה. לוטן לבדה על הבמה, מלווה עצמה בגיטרה אקוסטית, שרה את שיריה ששמעתי לראשונה. לפרקים קולה הזכיר לי את הדרה לוין-ארדי. מאוד נהנתי מההופעה וסימנתי לעצמי בראש לחזור הביתה ולשמוע עוד ממנה. הקלילות שבה קולה מתנגן ומשחק עם ההברות ועם המילים המשוננות – התאימו בול לבוקר ×”×–×”.

אחרי מיכל לוטן עלה הרכב הרגאיי רגאייסטן (מייספייס). בשלב ×”×–×” סחבתי את עצמי אחורה לשבת עם עוד אנשים. צפיתי מרחוק בהופעה בהנאה שמחה. מוזיקת רגאיי בסיסית למיטב הבנתי (המוגבלת בז'אנר ×–×”) – לא משהו שלא שמעתי קודם, אך עשוי היטב ולזכותם ייאמר שהם הצליחו להרים את הקהל על הרגליים בקלות.

וזהו. כאן, לצערי, נגמר הפסטיבל מבחינתי. משמרת בעבודה הכריחה אותי לחזור הביתה. עשיתי סיבוב נוסף במתחם והספקתי עוד לשמוע את דני הדר ונגה שלו מבצעים את "כמה אהבה" כשהייתי בדרך לאוטו – שמח וטוב לב.

לסיכום, אינדינגב בפעם הראשונה – ×”×™×” מצוין. אני מאוד מקווה שזה יתפוס ויהיה גם בשנה הבאה. אני בטוח שבפעם הבאה לא ×™×”×™×” לי היסוס אם להגיע או לא.

אז מה היה כל כך מוצלח בעצם בפסטיבל הזה?

הארגון
הפסטיבל היה באמת מאורגן מצוין. ההופעות התחילו כמעט תמיד בזמן (זאת אומרת באיחור של לא יותר מעשר דקות). הסאונד, רוב הזמן, היה מעולה. המזון והשתיה למכירה היו מתומחרים בצורה הוגנת, טעימים ומשביעים. אגב, בעמדת האורז-תבשילחומוס-סלט היה קונספט נחמד שבו האוכל הוגש בכלים רב פעמיים ואחרי שהעברת את הצלחת והמזלג שלך שטיפה והחזרת אותם קיבלת בחזרה חמישה שקלים. רעיון יפה ולא מסובך בשביל לזהם פחות.
אזור הלינה היה מסודר ומלא מרחב ואפילו החניות היו מסודרות טיפ-טופ (אגב, אתה יודע שבאמת הגעת לפסטיבל אלטרנטיבי כשמי שמכוון את הרכבים בחניה הם ילדים בני 12).

המוזיקה
אין מה לומר – יש סצנה מגוונת ומאוד מעניינת של מוזיקה בארץ, שנעלמת מהרדאר של רוב הציבור. אני מניח שאין מה לעשות וככה ×–×” כשרוב העם מאזין לרדיו ובמיוחד לתחנות עם קו מוזיקלי כשל גלגל"צ. וזה הגיוני וטבעי שכן התחנות האלו מכוונות לקו בסיסי ומשותף. אם ×›×™ באמת חבל לי שהרבה אנשים לא מכירים אפילו לא שיר אחד מהאמנים שהופיעו בפסטיבל (ומהווים רק דוגמית ממה שקורה פה מבחינת מוזיקלית). האנשים האלו יוצרים את המוזיקה ×”×›×™ טובה ומיוחדת שיש לנו כאן – והקהל שלהם מצומצם ולפעמים מורכבים מהם עצמם (ועל כך בנקודה הבאה).

האנשים
אני מודה שאחת הסיבות שבשבילן הלכתי לפסטיבל היא האנשים שידעתי שאמורים להגיע (אולי בעצם כך ×–×” תמיד). מלבד המוזיקה וההתנתקות הזמנית מהעיר – חיפשתי את החברה הטובה של אנשים יקרים שידעתי שיהיו שם (גם אם אחד מהם וזוגתו החליטו לנטוש מוקדם.. אהמ אהמ). וגם האנשים שאני לא מכיר עשו לי טוב בלב – ×›×™ הרוב המכריע של הנוכחים הורכב מאנשים שניכרת בהם האהבה האמיתית למוזיקה. ×–×” לא ×”×™×” קהל של בני נוער שבאו לראות פרצופים-יפים-עם-קול-נקי-ולא-יותר אלא קהל רב גילאי שבא פשוט בשביל המוזיקה. והיה ×–×” קהל נינוח שנעים להיות במחיצתו. אולי האהבה המשותפת חיברה בין האנשים למין אחווה שקטה. למה אני מתכוון באומרי אחווה שקטה? ×–×” לא שישבנו והחזקנו ידיים ומילמלנו יחד את מילות השירים, אך הערבוב של האנשים, זרים ככל שיהיו, ×”×™×” טבעי ונוח (לפחות בהרגשה שלי). כך למשל כשישבנו "למעלה" על הכריות וכוסות תה שהתבשלו על ×’×–×™×™×” של כמה חבר'×” הגיעו לידינו, או כשמצאתי את עצמי שומע שיחה של חבורה שישבה לידי בחצי אוזן ומצטרף.
אני לא יודע, אולי אני תמים וזה משהו שקורה יותר ממה שאני חושב…
בעצם מה שאני מנסה לומר הוא שהייתה איזו משפחתיות באווירה. ×–×” מתקשר למשפט מהנקודה הקודמת לגבי ×–×” שהאמנים הם לעתים הקהל אחד של השני. לא היו "מעמדות" נפרדים של "אמנים" ו"קהל" (למרות שהאמנים ישנו במתחם נפרד מכולם). כך למשל בהופעה של מאלוקס, כשהגעתי לקדמת הבמה, ראיתי את דויד פרץ – שכמה שעות קודם לכן ×”×™×” עצמו על הבמה – מפזז בדרכו ופעוט רכוב על כתפיו. או בהופעה של המידנייט פיקוקס כשלידי עמדו חברי מלכת הפלקט שרק לפני שניה עמדו מעלי על הבמה. או בשירותים בבוקר כשצחצחתי שיניים וחזי שוחט מהמידנייט פיקוקס נכנס טרוט עיניים, אוחז גליל נייר טואלט.
×–×” ×”×›×™×£ הגדול. ×–×” מה שגרם לי יותר מהכל להרגיש שכולנו – על הבמה ומתחתיה – התכנסנו לחגוג אהבה גדולה ומשותפת.

  1. אגב, אני לא יודע אם הם יודעים, אבל מאלוקס זה שם של תרחיף נגד צרבת וגזים []

לטאה מוזיקלית: לכל אחד מגיע סיפור לפני השינה – נועם רותם בהופעה

החלל בלבונטין 7 הוא לא מי יודע מה גדול, יחסית למועדוני הופעות אחרים בסביבה. יותר מהכל הוא משדר אינטימיות. המרתף הקטן, הבר הצמוד והבמה שהיא כל כך נמוכה שבדרך כלל אתה פשוט עומד ורואה את הלבן בעיניים של הזמר.

וכך בדיוק ×”×™×” אתמול בהופעה של נועם רותם. המרתף ×”×™×” מפוצץ באנשים. בחיים שלי לא ראיתי את לבונטין מלא עד אפס מקום עד אתמול. וכולם באו לראות את רותם שעלה כמעט בזמן מלווה באדם שפלן על גיטרה בס, אקוסטית ומצילה ואסף תלמודי על פסנתר, מפוחית, בס ומכות-על-חשמלית (×–×” יתבהר…)

להמשיך לקרוא

לטאה מוזיקלית: דויד פרץ בתאטרון תמונע

ביום חמישי האחרון, ×”-28 ליוני 2007, חוויתי קסם כמו שלא חוויתי מזה זמן רב. בתאטרון תמונע נערכה הופעה חגיגית להשקת אלבומו החדש והמצופה כל כך של דויד פרץ – "הייקו בלוז".
אבל לפני ההופעה, קצת על דויד פרץ והייקו בלוז. זה מתבקש, כנראה, שכן כל החברים שלי שפניתי אליהם לפני ההופעה והצעתי להם להצטרף שאלו אותי "מי?".

להמשיך לקרוא

לטאת האמבט: פינק פלויד בלייב 8 ופר"ח

I quit flying years ago. I don't want to die with tourists – Billy Bob Thornton

הלוואי והייתם פה
×”×™×” שווה לחכות עד 1:30 בלילה כדי לראות בלייב איך ערוץ 10 מפספס את העליה לבמה של ארבעת חברי ×”"פינק פלויד" בלונדון. בזמן שחיכו שהלהקה תתארגן הם עברו לשידור מפאריז, שם הופיעה להקת הקיור שמעולם לא נראתה זקנה יותר, ואז פתאום, בהפתעה, התמונה חשפה את דיוויד גילמור והסאונד התמלא בפתיחה של Breath – השיר שפותח את Dark Side of The Moon. להמשיך לקרוא