ביבר על כוהול: הסילבסטר

פינת המבקר או הקונספירציה הישראלית והפתרון האמריקאי

השבוע חגגנו יומולדת.
כל שנה העולם מתחרה במי יודע לחגוג יותר טוב. בניו-יורק הובילו עם שבע מאות אלף איש ומופעים של כל תעשיית הרוק האמריקאית, בסידני הפגיזו את מטח הזיקוקים העשיר ביותר שהעולם ידע ובכל עיר גדולה אחרת בעולם, נצפו כחצי מליון איש חוגגים ברחובות.

לא פה. להמשיך לקרוא

ביבר על כוהול: מפסטיבל לפסטיבל

העונה שעושה ×”×›×™ טוב לעולם הקולינארי היא הסתיו. הגפנים פורחים ומביאים את יינות הבוז'ולה, פירות החורף מתחילים להבשיל ולמלא את המדפים, המרקים ושאר המאכלים החמים מציפים את המסעדות ואת בתינו, וכל העסקנים מארגנים ארוחות מיוחדות, פסטיבלים והפתעות. כמו כל ספק סחורות שמנסה להביא ראשון את הדברים החמים לחנויות גם אני מנסה לדוג עבורכם את התותים שבקצפת, רגע לפני כולם. להמשיך לקרוא

ביבר על כוהול: נחלת בנימין הקטנה

שגרה זה רע.
באמת שחיכיתי לתחילת הלימודים ולבוא החורף. אמנם לא תכננתי שהם ינחתו עלי באותו היום (חוויה מפוקפקת להגיע באיחור, ועוד רטוב, למפגש הראשון עם החבר'ה והמרצה), אבל העיקר שהגיעו. בשבוע הראשון עוד עברתי נלהב משיעור לשיעור, מנופף לפרצופים המוכרים, נהנה מבחירת המרצים, וחדור מוטיבציה להשתתף ולסכם. בערבים הייתי חוזר למגוון תכניות הטלוויזיה החדשות שנחתו עלינו, ולהתכרבלויות תחת השמיכה כשהגשם מכה בחלון. בשבוע השני זה כבר עלה לי על העצבים. פתאום נזכרתי (בדרך הקשה) בהרי שיעורי הבית שהמרצים אוהבים לתת לסופ"ש, שמתי לב שאם אני צופה בטלוויזיה בערב זו בעצם התפשרות על כך שאין לי זמן לצאת ולבלות, והצטננתי מספיק בשביל כל החורף. המצב הפך לאיום של ממש, כשנוכחתי לגלות בשבוע שעבר שגם אם היה לי זמן לכתוב, לא היה לי על מה, כי כל השבוע הייתי קבור במיטה. מזל שמדי פעם אתם עוד מגיבים בחום, ובינתיים עוד לא פוטרתי מכס הכתיבה, תחת ההבטחה שאני אמצא זמן לבלות ולכתוב על זה.
שגרה ×–×” רע, אבל בין כל הדברים השגרתיים, חייבים לגוון קצת ולצאת. להמשיך לקרוא

ביבר על כוהול: העסקית המשתלמת (2)

החצי הנורא של החגים מאחורינו. אחרי שעברנו את החג המשפחתי המאוס ואת החג שבו אין כלום בטלוויזיה,
נשארו לנו רק לסיים את החג שבו משחקים ב"מה היה קורה אילו לא היה לנו בית" (שבמציאות הכלכלית של
מדינת ישראל, אולי באמת כדאי לתרגל את המשחק ×”×–×” יותר משבוע בשנה), והחג ×”×–×” עם התורה, שרובנו כבר לא ממש חוגגים. מצד שני, מיד אחרי החגים רובנו מותירים את החיים שלנו מאחור, וחוזרים לכותלי האוניברסיטה והעבודה. בניסיון להקל על כולנו בתקופת הלחץ המתקרבת, מצורפת תרומתי הצנועה – כתבה שנייה בסדרת הארוחות המוזלות. מי ייתן ונוכל לגוון מדי פעם את הסנדוויצ'ים והקפיטריות. להמשיך לקרוא

ביבר על כוהול: Samuel

אנחנו נמצאים בעיצומם של ×—×’×™ תשרי. בניגוד לידידי העורך שממש מת על החגים, כל שנה מחדש אני כמעט מת מהחגים. מילא הדביקות המסורתית של ברכות מטופשות שאף אחד לא מבין את משמעותן (מתי בפעם האחרונה הייתם ראש או זנב?), מילא הפגישות עם חלקי המשפחה המיותרים, ואפילו – מילא האוכל הפולני המאוס, אבל למה צריך לעבור את הכל ארבע או חמש פעמים בחודש? במקום להיות כמו הנוצרים, שמקבלים מתנות מזקן שמנמן בחליפה אדומה או מארנב ×¢× ×§, אנחנו נאלצים לספוג את המשפחה, המאכלים, והדביקות היהודית רגע לפני החזרה ללימודים, הטראומטית מספיק.
סוף סוף עברנו את ×”×—×’ הראשון, סיבה מספיק טובה כדי לצאת ולשתות את מר גורלנו. שיטוט של שעה וחצי במרכז ת"א לימד אותנו, שלא משנה כמה גדלנו, תמיד הברים יהיו פתוחים רק עבור אלה המבוגרים מאיתנו בשנה. אף פעם לא היתה ברורה לי אפלית הגיל הזו, אבל אתמול, כשנדחיתי אפילו במכה, אחד ממוקדי השתיה האהובים עלי ומקום שהיה בשבילי מפלט ותיק מהבית (לא שזה קשה, כשבבית מחכות שאריות של אוכל פולני מארוחת ×”×—×’), החלטתי לחזור אחורה אל המקורות הראשונים בהם השתכרתי, מתוך התקווה ששם אני אקבל את אותו היחס שהוציא אותי לתרבות הרעה מלכתחילה. להמשיך לקרוא