ביבר על כוהול: לימה לימה

למרות שבדרך כלל אני לא נוטה לשמוח לאידם של אנשים, המקרה הזה מחייב. העובדה שתעשיית האלכוהול בתל אביב היא לא יציבה ומחייבת תחרות מתמדת מאוד מוצאת חן בעיני. ברים פושטים רגל על ימין ועל שמאל, ובמקום שתפתח במקומם איזו חנות או מסעדה משעממת, נכנסים לעסק צעירים להוטי עשיית כסף, בוחרים שם, אוירה ותפריט מקוריים, והוקוס פוקוס, מקום חדש יוצא לדרך. כמו פצצת זמן מתקתקת, תשעים אחוז מהמקומות הלאה יחזיקו שנה-שנתיים, ואז יפנו את הדרך למקומות חדשים. אנחנו הלקוחות חובבי המגוון מרוצים, והעובדה שעוד שני בני שלושים חיסלו את החסכונות של אבא שלהם לא ממש מזיזה לנו. פראיירים לא מתים, הם רק מתחלפים.
ועכשיו קצת מתמטיקה. × × ×™×— שבאיזור הברים החביב עלי, מתחם לילנבלום-נחלת בנימין-אחד העם- רוטשילד, יש כשישים ברים, ונניח שבר מחזיק באיזור בממוצע אפילו שלוש שנים (שזה המון, בהתחשב בעובדה שאפילו ×”"גולדן" וה"מכה", מותיקי המתחם, שניהם בדיוק בני שלוש), ×–×” אומר בר חדש כל שבועיים וחצי. ×™×—×™ הגיוון. להמשיך לקרוא

ביבר על כוהול: מועדון ארוחת הבוקר (3)

כל המספרים האלה יגרמו לטור שלי תוך חצי שנה להיראות כמו ההגרלה של הלוטו. אבל בינתיים, אני חייב לכם את סיומו של הסיפור "מועדון ארוחת הבוקר(1)", מהגליון השמיני של הלטאה, שבו סיפרתי על יחסי הציבור המופלאים של המועדון בשם זה. בינתיים, תוך כדי שאני משמיץ ומהלל מקומות אחרים, נפתח לו שוב המועדון, והוא מתפקד בצורה יוצאת מן הכלל כבר שבועיים ברצף. קצת יקר, קצת פלצני וקצת סנובי, אבל העיצוב, האוירה, ומגוון האנשים היפים מפצים על זה, בעיקר אם זו הפעם הראשונה שלכם. מסתבר שלמקום באמת היתה בעית רישוי קלה שנפתרה תוך שבועיים, והמקום פתח שעריו שוב, כשכל הנזק שנגרם, הוא שאני יצאתי אדיוט שכבר הספדתי אותו. לכו ותהנו.

ביבר על כוהול: העסקית המשתלמת (1)

אין ספק שחיי הלילה התל-אביביים הרבה יותר מעניינים מחיי היום, אבל לצערינו, החל מבעוד חודש השעון הביולוגי של כולנו יתהפך, ושתיים בלילה תהיה השעה של להפוך צד במיטה, ולא של להפוך תקליט בעמדה. כתרופה מקדימה אני אנסה להביא מדי פעם מסעדה טובה, שארוחת הצהריים העסקית בה היא גם משביעה, גם מיוחדת, וגם מחזירה עודף משטר של חמישים (אחרי הכל, אנחנו סטודנטים, ואם ×”×™×” לנו הרבה כסף, היינו מוציאים אותו על ×—×™×™ הלילה). להמשיך לקרוא

ביבר על כוהול: הביקורת השלילית הראשונה

בערך בחצות ביום שלישי האחרון הבנו שבא לנו קפה. בדיוק החניתי את האוטו סמוך לביתו של חבר שגר באחד העם (אני מניח שחלקכם שמעתם על ערן), משימה לא פשוטה לכשעצמה, כשהתובנה הבאה ×”×’×™×¢×”: בית קפה קטן, אחד מהמאות הפזורים ברחבי ת"א, הוא בדיוק המקום לשיחה לילית של כשעה. הנדודים אחרי בית קפה ×›×–×” כללו הליכה לאורך שינקין, המלך ×’'ורג', דיזנגוף סנטר, הבימה, מרמורק, ואיזור הסינמטק. ככל שהלכנו יותר, כן היינו מוכנים להתפשר מקפה לבירה, מבירה למים, ממים לכל מקום שרק יגרום לרגליים להפסיק לכאוב. כך הגענו ל"מסה" (Messa), אותו בר הצמוד למסעדה שבקצה רחוב הארבעה. להמשיך לקרוא

ביבר על כוהול: מועדון ארוחת הבוקר (2)

לפני שאנחנו עוברים לחלק הכיפי של הלטאה, אני מבקש להגיב על הסיפור שפרסם אחד מחברי המערכת האחרים. אמנם הוא העורך וזה יכול לעלות לי במשרה שלי, אבל גם ככה אני לא מקבל מזה כסף, ותגובות אתם לא ממש שולחים, אז לפחות אני אוריד מהלב. לאילו מבינכם שניחנו בזכרון שבועי בלבד (תכונה נערצת לכשלעצמה, לשכוח מיד אחרי המבחן את כל החומר), אני ממליץ לחזור ולקרוא את הסיפור הראשון של השבוע שעבר, ובו ההשוואה לכאורה של פרנץ הגרמני ובר היהודי.

מאוד צרם לי, ואני בטוח שגם לרובכם, על ההשוואה הזו. מצד אחד, רבים כבר טענו שאנחנו עושים לערבים רצח עם, אך מצד שני, ולמרות שהמתנחלים ניסו לעשות זאת לנו, כואב לי שאנחנו מגיעים למצב שבו אנו משווים את בני עמנו, שונה דעתם והתנהגותם מזו שלנו, לגרמנים הנאצים. מפריע לי, שדוקא כאן ודוקא עכשיו, כשהמטרה של כולנו היא לנסות לגשר על הקרע שנוצר, היא לדמות את אותו הפלג בעם, המאמינים שעל רצח יש לשלם ברצח, לאותם רבי מרצחים מגרמניה, שכמעט והמציאו לעצמם סיבות ע"מ לחסל את העם היהודי. נכון, הרג הוא לא הפתרון לשום דבר, אבל בכל זאת המרחק בין "אלה שאולי אשמים בכך שלאבא אין כסף" ו"אלה שארבו לאבא ורצחו אותו כי המדינה והצבא לא הצליחו לתת הגנה מספקת", הוא כזה שלא מצדיק השוואה. ההבדל בין הצורך של ילד שגדל בלי אבא לנקום את מות אביו, לבין הצורך של ילד שנאמר לו שמישהו גנב את הכסף של אבא לנקום בהריגה, הוא כנראה ההבדל שבין רגש אמוציונלי שקל להזדהות עמו, לרגש שכ"כ קשה לקבלו, גם אם הדברים מתוארים כאילו כמעט בהקבלה.

מועדון ארוחת הבוקר (2) –סיפור על הטעמים הראשונים של היום
הכתיבה בשבוע שעבר הזכירה לי את אחד התחביבים המפונקים ביותר שפיתחתי לי מאז השחרור מצה"ל, והוא ארוחת הבוקר. אמנם בימים כתיקונם אני מעביר את התארגנות הבוקר מבלי לעבור במטבח כלל (ובבית פולני כמו שלי אין מזון או משקה מעבר לנקודה זו), אבל בימי חופש, ובעיקר אלה המיועדים לנסיעה רומנטית לצפון עם בת הזוג, אין כמו ארוחת בוקר טובה. אז נכון שאם כבר לצפון ואם כבר רומנטי אז עדיף לארגן מראש איזה פיקניק מושקע, אבל בדרך כלל העצלות מנצחת את הרצון הטוב. חוץ מזה, אתרי פיקניק הם כבר מחוץ לתפקידי כעורך הברים והמסעדות של הלטאה, ואת החריגה השבועית שלי כבר בצעתי. אי לכך ובהתאם לזאת, מצורפים שלושת המקומות לארוחת הבוקר שאני ×”×›×™ מעריץ בדרך לצפון – לשימושכם ועיונכם.

מדזו – מרינה הרצליה, על גב קניון ארנה
מסעדת יוקרה, שכשלא חם מדי בחוץ, אפשר לשבת בה שעות על המרפסת, לבהות בסירות ובדייגים, ולהנות גם מארוחת בוקר. מחיר הארוחה הוא סביב 45 שקלים, והוא כולל חביתת שתי ביצים (כל תוספת לחביתה, כמו בצל או עשבי תיבול, מחוייבת בכמה שקלים נוספים), סלט ירקות, לחם ×›"×› גדול וכ"×› טעים שמהר מאוד תגלו ×›×™ אתם נלחמים על הלחם בציפורי המקום. אלה ציפורי קרב מיומנות שישהו בסמוך אליכם, וברגע שלא תשימו לב יזנקו על שולחנכם אל עבר הלחם (חוויה מומלצת לחובבי הזאולוגיה, ומאוד לא מומלצת לחובבי ×”×”×’×™×™× ×”, מעבר לקבוצות אלה – יש מספיק לחם לכולם). לצד הלחם תהנו משלוש גבינות, חמאה וריבה, וממטבלי טונה ואבוקדו. בתחום הנוזלים תהיו זכאים לשתיה קלה ולקפה/תה, שגם עם בקשות ותחנונים להוסיף לקפה קרח ולהפכו לקר ומרענן, מסתבר שאין הדבר אפשרי. בסך הכל מדובר במקום מקסים גם אם קצת פלצני, או אולי מקסים דוקא בגלל שהוא פלצני.

קפה תפוז – אי שם בבצרה
מקום מקסים באמצע פרדס תפוזים, שבו שולחנות ×”×¢×¥ החומים מסודרים על הדשא בין העצים, ומיץ התפוזים הטרי שנמזג גם באמצע ×”×§×™×¥, רק מוסיף לאוירת הטבע. גם כאן מחיר הארוחה הוא סביב 45 שקלים, אבל הוא כולל חביתת שתי ביצים בתוספת עשבי תיבול או גבינה בולגרית (וכדאי ללכת על השניה – שפצור עצבני לחביתה, שבהחלט משכלל אותה) המוקפת בכחמש גבינות / מטבלי לחם, סלט ירקות עם גרעיני חמניה, ככר לחם קצת קטנה מדי, ושתיה קרה (לא לוותר על המיץ הטרי) וחמה, המוגשת עם עוגיה קטנה לקינוח. סך הכל מקום פסטורלי להפליא, עם ארוחת בוקר קטנה אבל מושקעת בחום ואהבה.

מקום בלב – דרום רעננה, שלוש דקות נסיעה מצומת רעננה-כפר סבא
בית קפה ענק, ואחד היחידים שאני מכיר, אולי חוץ ממסעדת "קימל" המדהימה, שממש מצליח ליצור אוירה כפרית, הן במקום עצמו (מרפסת עץ וכר דשא נרחבים, שולחנות מוחבאים בכל מיני כוכים, והמקום כולו מוקף בנחל קטנטן ומלא בדגיגי זהב) והן בעיצוב (טאבון אפיה בכניסה, כרכרות ישנות ועליהן חבילות קציר או משקלות ישנות, מפות משובצות באדום ולבן על השולחנות ועוד הפתעות). כמו מסעדת קימל, גם כאן החסרון הגדול ביותר הוא מחיר הארוחה, העומד על 52 שקלים, הכולל חביתת שתי ביצים עם תוספות, סלט גדול וממש טרי, לחמניה לא גדולה ולא קטנה לכל סועד (מלחם שחור או לבן, לבחירתכם), מגוון מטבלים עצום (גבינות וממרחים, חצילים, פלפלים קלויים, והפתעות נוספות) ושתיה קלה וחמה (כזו שכן אפשר להפוך לקרה נוספת). בסך הכל מקום יפהפה. יקר, אבל שווה את הכסף אם כבר נקלעים לאיזור. מומלץ בחום להוסיף עוד קצת כסף ולהזמין גם את אחד הקינוחים המדהימים שלהם, אם המקום בבטן רק מאפשר את זה.

ואם יש לכם מקומות נוספים (ואני בטוח שיש), אני אשמח לכתוב גם את "מועדון ארוחת הבוקר(3)" בעוד כמה שבועות…