אני רוצה להקדיש את הפוסט הזה להומאופתיה. בשבוע האחון צצו בבלוגיה המקומית כמה פוסטים שעוסקים בהומאופתיה, כחלק מקמפיין שנקרא 1023 שיובא לארץ על ידי האתר שפינוזה.

שיאו של הקמפיין יהיה בשבוע הבא, ביום שישי הרביעי בפברואר, בכיכר דיזנגוף. במהלך האירוע יתכנסו אנשים, גם אתם מוזמנים, ובשעה 10:23 יקחו "מנת יתר הומאופתית"', במטרה להראות שלמעשה, אין בהומאופתיה שום דבר.

הקמפיין הזה, שנולד בבריטניה, מנסה להביא את ההומאופתיה למודעות כמה שיותר רחבה. או יותר נכון, לא את ההומאופתיה עצמה, שכן נראה שעל פי כמות המשתמשים ברפואה האלטרנטיבית הזו, היא לא צריכה המון יחסי ציבור. יותר נכון יהיה לומר שהקמפיין מנסה להביא למודעות את זה שהומאופתיה היא, איך נאמר את זה? קשקוש בלבוש.

אני אתחיל, ממש בזריזות, בהסבר קצר על מהי הומאופתיה, לטובת מי שלא מכיר.
ההומאופתיה הומצאה בסוף המאה ה-18 על ידי רופא גרמני בשם סמואל האנמן. היא נולדה במוחו כתגובה לכך שהרפואה ה"מודרנית" של התקופה היתה גרועה. הרפואה של אותו זמן היתה אמנות, ולא מדע. היא התבססה, בעיקר, על שתי טכניקות: הקזת דם ושימוש ב"תרופות" שהיו יותר כמו שיקויים שהכילו השד-יודע-מה ולא פעם גרמו יותר נזק מריפוי, ובכל מקרה לא היו מבוססים על שום הגיון ביוכימי או ידע מדעי מסודר. האנמן ראה את הכשלון של הרפואה הזו והחליט לעשות מעשה. מפה לשם הוא המציא את ההומאופתיה שהינה שיטת ריפוי המבוססת על שלושה עקרונות:

1. חוק הדומים. על פי חוק הדומים, ניתן לרפא תסמינים מסוימים על ידי חומר שגורם לאותם תסמינים בדיוק. לדוגמה, אם בליעת אפר של סיגריה גורמת לעלייה של חום הגוף, ניתן להשתמש באפר על מנת לרפא חום.

2. חוק הדילול. מסיבה זו או אחרת, האנמן החליט שעל מנת לחזק את את הכוח של החומרים, יש לדלל אותם כמה שיותר במים או באלכוהול. משום מה, הוא חשב שככל שהחומר יהיה מדולל יותר, הכוח שלו יהיה חזק. האנמן פיתח שיטה לדילול בסולם של מאות, והומאופתים משתמשים בערכי דילול מאוד גבוהים לפי השיטה הזו עד היום. כך למשל, נניח שארצה ליצור "תרופה" הומאופתית מסירופ פטל, אקח טיפה אחת של סירופ פטל ואדלל אותה ב-99 טיפות מים. זהו דילול ראשון שמסומן באות C. לאחר מכן אקח טיפה אחת מהנוזל המדולל ואוסיף אותה ל-99 טיפות מים חדשות. כך אגיע לדילול שני, שנקרא 2C. דילול זה מכיל ריכוז פטל של 0.01%. אבל למה לעצור פה? הומאופתים נוהגים לדלל הרבה יותר מזה, לפעמים עד 30C ויותר. למעשה מה שמקבלים בסופו של דבר הוא מים, לא פחות ולא יותר. בריכוזים האלו הנוכחות של מולקולות הפטל היא כל כך נמוכה, שלקרוא לה "זניחה" או "אפסית" יהיה מגוחך (אגב, כל הומאופת יודה בכך ללא בעיה). את המים האלו מוכרים בבקבוקים, או שמטפטפים אותם על טבליות סוכר קטנות ומוכרים כגלולות.

3. חוק הניעור. בשלב מסוים הגיע האנמן למסקנה שלא מספיק לדלל את החומר בטירוף ויש לעשות דבר מה נוסף על מנת להגביר את העוצמה של השיקוי: לנער אותו בנמרצות. לאחר כל דילול יש לנער את הבקבוק נמרצות, לפעמים אפילו להכות את הבקבוק במשטח גומי (האנמן התפרנס, בזמנו, ממכירת משטחים כאלו).

אלו העקרונות שעומדים בבסיס ההומאופתיה. אני חושב שכל בר דעת בעל ידע בסיסי בפיזיקה, כימיה או ביולוגיה יסכים שההגיון מאחורי השיטה דפוק.
לימים, חוקר צרפתי בשם ×–'אק בנבניסטה חשב שהצליח להוכיח שתרופות הומאופתיות פועלות גם על תאים בודדים וניסח את חוק זכרון המים, שלפיו המים זוכרים את המולקולות שהיו בהן כאשר נעשה הדילול וכך הכוח של החומר נשאר בהם גם כשהחומר עצמו כבר איננו. הוא אפילו ניסה להקים חברה שמתמחה בשיעתוק זכרון המים לקובץ דיגיטלי על מנת שניתן ×™×”×™×” לשלוח אותו במייל ולהעביר למים אחרים… (אגב, בנבניסטה ×–×›×” בשני פרסי איג נובל, והמחקר המקורי שעשה התברר כמחקר שנערך בצורה רשלנית, אבל ×–×” עניין לפוסט אחר אולי).

אז התיאוריה משונה, אבל אנשים רבים נשבעים שזה עובד. למה בכל זאת צריך להזהר מהומאופתיה?
יש הרבה סיבות טובות למה לא להשתמש בהומאופתיה. יש גם אנשים רבים שיפטרו את הסיבות האלו ויגידו שהומאופתיה איננה ניתן לשיפוט בכלים מדעיים והם רואים איך היא עוזרת מדי יום ביומו. בימים האחרונים נכתבו כמה פוסטים טובים שמאירים את הסיבות להזהר מהומאופתיה ואני רוצה להתייחס לנקודה אחרת בתמונה הזו.

ולשם כך אני רוצה לספר את סיפורו של אנדרו וייקפילד.

אנדרו וייקפילד ×”×™×” רופא בריטי. רופא מן המניין, לא הומאופת, אשר עסק במחקר על חיסונים. בשנת 1998 הוא פרסם בכתב העת הרפואי הנחשב Lancet, מאמר אשר טען שישנו קשר סיבתי ישיר בין החיסון המשולש (חיסון ×”-MMR) לבין אוטיזם. במאמר הוא תיאר 12 מקרים של ילדים אשר לאחר קבלת החיסון התחילו לפתח תסמינים של אוטיזם. ילדים שלכאורה היו בריאים לחלוטין לפני כן. המאמר ×”×–×” הצית היסטריה תקשורתית אדירה בבריטניה, אשר זלגה למדינות רבות נוספות והחלה בגל, או טרנד, של הורים שמסרבים לחסן את ילדיהם ×›×™ הם למדו מהמחקר של וייקפילד שחיסון גורם לאוטיזם. ולא מדובר על כמה עשרות של משוגעים לדבר. מדובר על כמויות כל כך גדולות של הורים עד שבחוף המערבי של ארצות הברית נרשמו התפרצויות מחודשות – עד לרמת מגיפה כמעט – של מחלות שהרפואה המודרנית הצליחה כבר למגר מהעולם.

בשנת 2004 פרסם העיתונאי בריאן דיר מהסאנדיי טיימס, תחקיר אשר חשף שוייקפילד קיבל מימון ישיר מגורמים שביקשו להוכיח שחיסונים הינם מסוכנים, כך שהיה מדובר במצב של ניגוד עניינים. מאוחר יותר באותה שנה, עשרה מתוך תריסר החוקרים האחרים שהיו חתומים על המאמר משכו את תמיכתם במחקר והחלו להסתייג מהמסקנה בדבר הקשר בין החיסון המשולש ואוטיזם.

בריאן דיר לא הסתפק בכך והמשיך לחקור את הנושא. הוא חשף עדויות רבות אשר הובילו לחקירה של מועצת הרפואה הכללית הבריטית אשר בשנה שעברה הרשיעה את וייקפילד במסירת נתונים כוזבים ובניצול לרעה של ילדים מוגבלים. רשיון הרופא שלו נשלל. עוד בשנה שעברה, החליטו עורכי כתב העת Lancet למשוך את המאמר המקורי של וויקפילד מהרשומות. זהו לא צעד של מה בכך, אלא צעד חריג שלא מתרחש הרבה בעולם המדע ומשמעותו שכתב העת, והקהילה המדעית אותה הוא מייצג, לא מקבלים את המחקר ואת מסקנותיו.

בינואר השנה, המשיך דיר לפרסם את ממצאי החקירות שלו. הפעם מתברר שוייקפילד ועמיתיו לא בדיוק טעו בפירוש התוצאות שלהם, אלא שוייקפילד זייף והמציא נתונים. למעשה, חלק מהילדים שהוצגו במחקר כסובלים מאוטיזם רגרסיבי (מקרה שבו ההתפתחות הראשונית תקינה ולפתע נערכת התדרדרות) סבלו למעשה מאוטיזם קלאסי (שבו אין התפתחות ראשונית תקינה), וחלקם לא אובחנו כלל כאוטיסטים.

איך כל זה קשור להומאופתיה?
כזכור, ההומאופתיה נולדה כתגובת-נגד לרפואה שהיתה אולי ממוסדת, אבל לא היו לה הרבה פתרונות. אנשים, באופן טבעי, חיפשו משהו טוב יותר. משהו שאם לא יירפא אותם, לפחות לא יהרוג אותם. גם כיום, רבים מן הפונים להומאופתיה עושים זאת מתוך חוסר אמונה ברפואה המודרנית, ולא פעם מתוך ייאוש לאחר שלא מצאו בה את הפתרונות המתאימים. אך יש לזכור שהרפואה המודרנית של היום איננה הרפואה המודרנית של תקופתו של האנמן. במאתיים השנה שחלפו הרפואה והמדע בכללותו התפתחו באופן אסטרונומי. הכלים המדעיים שיש לנו היום מאפשרים לנו לברור בין טכנולוגיות ושיטות לריפוי, להבחין איזה תיאוריות בנוגע למחלות ולתרופות הן נכונות ואיזה הן שטות, כך שהידע שלנו חזק הרבה יותר מאי פעם.

בתנועת האנטי-חיסונים, כך לפי ההתרשמות שלי מאתרי אינטרנט רבים שיצא לי לבקר בהם, אפשר למצוא לא מעט הומאופתים. הומאופתים רבים המליצו וממשיכים להמליץ להורים לא לחסן את הילדים שלהם בחיסונים מודרנים "מסוכנים" ולהעדיף במקומם את המים שהם מוכרים להם. זה לא חד-חד-ערכי, כמובן. לא כל ההומאופתים מתנגדים לחיסונים ולא כל מתנגדי החיסונים הם הומאופתים, אך הקשר הזה קיים והוא ברור. להומאופתים רבים יש הרבה מה להרוויח מהפניית המטופלים שלהם כנגד הרפואה המודרנית, והם יעשו זאת בשמחה תוך שהם מסתמכים על עדויות מפוקפקות כמו המחקר של וייקפילד.

זו אחת הסכנות האמיתיות ההומאופתיה, לדעתי. שהיא מסיתה את הדעת מידע אמיתי, שנבנה באיטיות ותוך כדי זהירות מקפיצה למסקנות. אין לי בעיה אם אנשים פונים להומאופתיה במקביל לפנייתם לרפואה המודרנית. אם יעשו זאת, שיבושם להם ולארנקם (ורצוי שיעשו זאת לפחות מתוך הבנה וידע של מהי הומאופתיה).

הבעיה האמיתית מתרחשת כאשר אנשים בוחרים בהומאופתיה במקום ללכת לרופא מודרני. אנשים שלוגמים "תרופות" הומאופתיות במקום ללכת לכימותרפיה. אנשים שלוקחים תכשיר הומאופתי שעשוי מכבד ולב של אווז שנטחנו ודוללו ברמה גבוהה כאשר הם סובלים משפעת (אני לא צוחק, תיארתי את התכשיר "אוסילו", שמגלגל מדי שנה כמה מיליארדי דולרים). אנשים שלא לוקחים חיסונים ובמקומם בולעים כדורים הומאופתיים. האנשים האלו ניזונים מידע שגוי, חסר הגיון, מטופש. אחרי הכל, הומאופתיה לא עובדת. לא באמת. אין מאחוריה דבר וחצי דבר של אמת. מה שכן יש פה הוא אפקט פלסבו משובח. ואת זה חשוב לדעת ולהבין.

למידע נוסף, כדאי לגלוש באתר של הקמפיין אשר מכיל מידע רב על מהי הומאופתיה, מדוע היא מסוכנת ועוד.
עוד מומלץ הקומיקס ×”×–×” שמסביר יפה מהי הומאופתיה ומהי לא. ועוד מאותו יוצר – הסיפור של אנדרו וייקפילד בקומיקס.