אם אין מילים תאכלו שירים

איזה חמודים אתם. לא, ברצינות. אתם חמודים. התגובות שקיבלתי אחרי הפוסט המהורהר האחרון היו, איך קוראים לזה? מרגשות. אם רציתם להחזיר לי את החשק לכתוב, ובכן, עשיתם מלאכה טובה.

אם כי השאלה הנשאלת היא, כמובן, על מה לכתוב. לא קל לי למצוא משהו לכתוב, משהו לומר. יכול להיות שאני עסוק מדי בכתיבה למטרות פרנסה. יכול להיות שכל האירועים שהתרגשו עלינו מסביב בשבוע האחרון היו מעייפים מדי בשביל לכתוב עליהם. לא שהם נגמרים אי פעם. תמיד קורה פה משהו רע שעושה חשק להשתבללות.

אז מזל שאפשר פשוט לעצום עיניים ולהקשיב קצת למשהו אחר. מוזיקה, למשל. אם נתעלם לרגע מביטולי ההופעות שמגיעים מכל עבר, ונסתכל למה שקורה ממש כאן בסביבה הקרובה, נוכל לראות שיש שטף מוזיקלי נפלא. בתקופה האחרונה יצאו (או שעומדים לצאת) כמה אלבומים שזורחים עבורי בשמי הלילה. יש בהם את השילוב שאינו תמיד מובן מאליו בין כתיבת מילים רגישה וייחודית לבין רעננות מוזיקלית שפשוט גורמת לך לחזור ולשמוע שוב את מה שכבר שמעת. איזון שלא נמאס.
בימים כאלו, לופ של רעננות ורגישות הוא בדיוק מה שאני זקוק לו. השתבללות, כבר אמרתי?

לא צריך להכביר מילים. צריך ללחוץ על המשולש הקטן1

איתמר ציגלר
על ציגלר שמעתי לראשונה מעידית כשהיא שלפה את אלבום הבכורה שלו, "The Birds, The Sky, The Trees…All That Shit", מאחד המדפים ואמרה לי שהיא חושבת שאני אוהב את ×–×”. ×–×” ×”×™×” כשרק התחלנו לצאת, כמדומני, אך היא הוכיחה כבר אז שהיא יודעת על מה היא מדברת. אלבום מיוחד, בעיקר מכיוון שהוא מגוון מאוד ולא נותן לך להתרגל לאיזו תמה של סאונד. ציגלר יודע איך לשמור אותך ערני, דרוך וקשוב. תקראו מה שיאיר יונה כתב עליו בשעתו – הוא עושה זאת טוב ממני. ובכלל, אני עוסק עכשיו בחדש.

"אודה לטבע". לא, באנגלית זה נראה יותר טוב. "Ode to Nature".
זה השיר הראשון שיוצא מתוך האלבום השני של ציגלר, שאמור לצאת בעוד כך וכך שבועות בלייבל אנובה. הזמן והמקום לדבר עליו יהיה כשהוא ייצא, אם כי אני ארמוז לכם שמדובר באחד האלבומים הטובים והמיוחדים שייצאו פה השנה.

[audio:http://www.zetaim.com/music/Itamar Ziegler – Ode To Nature.mp3]

לשמחתכם, אנובה מסדרת לכם הורדה של השיר. פשוט כאן.

ישי קיצ'לס
אלבום שדווקא הספיק כבר לצאת (במהדורה דיגיטלית עד כה, אני אישית מחכה לדבר המוחשי) הוא "מוזיקה למזמוזים" של ישי קיצ'לס. עד כה לא באמת הכרתי את הפעילות המוזיקלית של קיצ'לס, כמו למשל ב"יאפים עם ג'יפים" ועכשיו אני חושש לחור בהשכלה המוזיקלית שלי יותר שאאלץ למלא. האלבום, שניתן להאזנה מלאה באתר של הלייבל היס רקורדס, הוא אחד הדברים הכי טובים שיצא לי לשמוע פה. והי, אני הקשבתי היום לניצן הורוביץ מדבר בועדת הכנסת על החשיבות של חופש הביטוי.

שוב, תרשו לי לא להכביר במילים, לא לנתח את ההשפעות המלודיות על קיצ'לס או את סגנון הכתיבה שלו. אפשר בקצרה לומר שהאלבום הזה הוא לא בהכרח נעים. הוא לא עוסק בנופת צופים ובחדוות האהבה. הוא אלבום בודד, מחוספס, כזה שגורם לך לגרד מתחת לסנטר באופן בלתי נשלט. והוא כובש אותך. אחרי הכל, איך אפשר להתווכח עם שיר שבו השורה "האוויר לא נשים והנשים לא יפות"?

<a href="http://music.hissrecords.com/track/--4">פום פריץ by Hiss Records</a>

או השיר שיצא כסינגל הראשון מהאלבום, "איך אמרת שקוראים לך?" שעל אף הניכור והייאוש שבו הוא נצמד ללב, לאוזן, לעמוד השדרה ולא מרפה. הפזמון שלו הוא earworm בעלת פוטנציאל הרסני.

<a href="http://music.hissrecords.com/track/--5">איך אמרת שקוראים לך? by Hiss Records</a>

אגב, זה לא סוד שאני קורא לשני האנשים שמנהלים את הלייבל היס רקורדס חברים. גילוי נאות.

צח דרורי
וזה הזמן לשקוע.

אחרי הרכות המחוספסת של קיצ'לס אני שוקע לתוך הרכות האוורירית של צח דרורי. אם אי פעם יעשו סרט תעודי על העולם המיקרוסקופי שבתוך סופלה שוקולד שזה עתה עומד לצאת מהתנור, צח דרורי צריך להלחין את הפסקול.
דרורי כבר עשה דבר או שניים בעולם המוזיקה המקומי (בעיקר מצטטים את עבודתו עם אביתר בנאי) אך כאן הוא יוצא בעצמו, עם אלבום בכורה כפול. 15 שירים שמחולקים לשני אלבומים, אם כי בבנדקמפ תוכלו לשמוע אותם ברצף. דרורי עושה את הדבר הנכון ולא משתלט. המוזיקה שלו רכה, מלטפת, אך לא נעימה מדי. והוא יודע מתי לפנות את המקום ולתת למישהו אחר לשיר. או יותר נכון, למישהי אחרת. באלבומים משתתפות זמרות נפלאות כדניאלה ספקטור, רות דולורס וייס, יעל קראוס ועוד.

אצטט את קוטנר (יו"ד): "יש ×›×— בשקט, יש עוצמה בצניעות, וגם בקטעים שהוא פורץ מתוכם אל קצת יותר כסאח וכמעט בומבסטיות בליווי, בשירה שלו הוא נשאר קרוב קרוב לאוזן. קרוב ללב… הדרך הנכונה לחוות את היופי במוסיקה של צח דרורי היא בהאזנה רצופה ליצירה השלמה. 15 שירים ב70 ומשהו דקות. לא "להיטים" (אם ×›×™ יש כאן כמה שהיו יכולים להיות…) אלא מסע מוסיקלי – רוחני שלם של פסנתרן, מלחין, מתכנת שגם שר. קחו את הדיסק לאוטו וצאו לשיר-טיול, רצוי למדבר ותבינו שלא עושים דברים כאלה בימינו …"

הנה רות דולורס וייס.

<a href="http://zachdrory.bandcamp.com/track/14">14 שיר סתיו by Zach Drory</a>

והנה צח דרורי עצמו, עם שיר שאין לי דרך לומר כמה הוא יפה ומדמיע.

<a href="http://zachdrory.bandcamp.com/track/01">01 גלות by Zach Drory</a>

השלישייה ציגלר-קיצ'לס-דרורי, איש איש בדרכו ובזמנו, מציפה לי את האוזן בשבועות האחרונים. מה מציף את שלכם?

  1. that's what she said []