×גב ×–×›×¨×•× ×•×ª, ×”× ×” ×חד שייחרט.
שישי ×œ×¤× ×•×ª ערב, ×× ×™ מטייל ×¢× ×”×›×œ×‘×”. טיול קצר, עד קצה הרחוב וחזרה. ×ין ×× ×©×™× ×‘×¨×—×•×‘ מלבד זוג צעיר וגותי למר××”. שיערה סגול ×•×”×•× ×œ×•×‘×© מעיל מטופש למר××” ×¢× ×”×ž×•×Ÿ גישה. עוד שישי.
הכלבה ×”×§×˜× ×” ו×× ×™ ×ž×’×™×¢×™× ×œ×§×¦×” הרחוב ×•×”×™× × ×¢×¦×¨×ª, משתופפת ועושה ×ת שעושה כשמתרחש מ×ורע שרק יד המקרה הבי××” ×ותי להיות עד לו, ולהפוך ××ª×›× ×œ×¢×“×™× ×ž×©× ×™×™×. מ×ורע חסר משמעות ×›× ×¨××”, עבור ×חד ×”×¦×“×“×™× ×”×ž×¢×•×¨×‘×™× (×× ×ותו צד בכלל ×©× ×œ×‘ למה שהתרחש). ומצד ×©× ×™ מ×ורע בעל כמות ××™× ×¡×•×¤×™×ª של משמעות סופית עבור הצד ×©× ×™.
הכביש ריק בשעה הזו של היו×. רק ×ž×›×•× ×™×ª בודדת מדי פע×. ×•×”× ×” ×חת מתקרבת במעלה הרחוב. רכב לבן ×•×œ× ×’×“×•×œ במיוחד. ×פילו ×œ× × ×¡×¢ במהירות מוגזמת, ×›×ž×“×•×ž× ×™. ×•×”× ×” ×”×•× ×—×•×¦×” ×ת הצומת שקרובה ×לי ×›×©× ×©×ž×¢ קול חבטה חלש. חלש מ×וד. עמו×. הרכב כבר חלף ×•× ×¢×œ×, ×›×ילו ×¡×™×™× ×ת תפקידו במחזה. ×ך ×”× ×¢×¨×” בעלת השיער הסגול קור×ת בבהלה. ב×ותו הרגע ×× ×™ בכלל מרוכז ×‘×œ× ×§×•×ª ×חרי הכלבה ×בל כש×× ×™ ×ž×¨×™× ×ת הר×ש ומסתכל ×ל הכביש ×× ×™ רו××” ×ותו (×ו ×ותה, ×ין לי מושג. × × ×™×— לצורך ×”×¢× ×™×™×Ÿ שהיה ×–×” זכר).
חתול.
לבן. מלוכלכך. פרוותו קצרה.
×œ× ×’×“×•×œ ×•×œ× ×§×˜×Ÿ.
במרכז הכביש.
×œ× ×ž×ž×© עומד. בכלל ×œ× ×¢×•×ž×“ למעשה.
רץ?
××™ ×פשר ×œ×§×¨×•× ×œ×–×” רץ. ×× ×™ ×¢×•×¦× ×¢×™× ×™×™× ×¢×›×©×™×•, ×ž× ×¡×” לדמיין ×ותו על הכביש, כדי להעביר ×œ×›× ×ת הזכרון הויזו×לי ×”×–×”. קשה כל כך לספר ×ותו, קל לר×ות ×ותו.
כן, ×›×›×”, ×× ×™ יודע ×יך. ×›×ילו זוג ×™×“×™×™× × ×¢×œ×ž×•×ª ×וחזות בו ×ž×©× ×™ צדדיו. ×”×חת ב×חוריו, ×”×©× ×™×” בר×שו. והן × ×¢×•×ª זו ×›× ×’×“ זו. ×”×חת דוחפת ×•×”×©× ×™×” מושכת. ×”×חת מושכת ×•×”×©× ×™×” דוחפת. ובמהירות.
וכך ×”×•× ×ž×¤×¨×›×¡ לו, לדעתי ×œ× ×ž× ×¡×” ×פילו לתהות מה פשר הדבר ומה פגע בו. ×”×•× ×¢×©×” ×ת דרכו ×‘×¤×¨×›×•×¡×™× ×ž×”×™×¨×™× ×ž×ž×¨×›×– הכביש ×ל המדרכה שעליה ×× ×™ עומד, ×©× × ×©×›×‘ לרגלי שפת המדרכה. ×›×ילו הבין ×©× ×’×–×¨ עליו למות ובש×רית כוחותיו גרר עצמו לקצה, כדי שגופתו ×”×ומללה ×œ× ×ª×•×©×—×ª על ידי ×”×ž×›×•× ×™×•×ª שיחלפו בכביש. ×’× ×‘×ž×•×ª×• רצה לשמר לפחות מעט כבוד עצמי חתולי.
ולי כבר ×ין מה לעשות. עומד ×©× ×¢× ×©×§×™×ª מלוכלכת ומושך ×ת הכלבה שהביעה הרבה ×¢× ×™×™×Ÿ במתרחש. עמדה על שתי רגליה ×”×חוריות. רצתה לגשת ×ליו. לרחרח. ×× ×™ חושב ×©×”×™× ×™×™×‘×‘×” מעט. ×× ×™ רוצה לה×מין שזה מתוך תחושת צער חייתית.
ל×. כבר ×ין מה לעשות. ×× ×™ מסתכל על החתול. מחפש עדות ×œ× ×©×™×ž×”, ×בל ×ין. ×¢×™× ×™×• עצומות ×•×¤× ×™×• קשויות כדרכן של ×¤× ×™ ×—×ª×•×œ×™× ×©× ×¤×¨×“×• ×ž×”×¢×•×œ× (להבדיל מ×לו שרק × ×¨×“×ž×• ×•×¤× ×™×”×Ÿ רכות ושלוות). וזה מוזר, מוזר כל כך. ר×יתי ×“×‘×¨×™× ×ž×ª×™× ×‘×—×™×™. עמדתי במרתף, מוקף גופות וחלקי גופות מכל עבר בעודי חותך מוח ×× ×•×©×™ בחיי (במרתף הפקולטה לרפו××”. תירגעו). ×בל ×× ×™ ×œ× ×–×•×›×¨ שר×יתי משהו שמבצע ×ת ×©× ×”×¤×•×¢×œ "למות". ×œ× ×–×•×›×¨ שר×יתי דבר מה ×—×™ ×©×”×—×™×™× ×¢×•×–×‘×™× ×ותו. וד××™ ×œ× ×™×•× ×§.
עד החתול ×”×–×”. ששכב למרגלות שפת המדרכה ×‘×¤× ×™× ×—×ª×•×ž×•×ª. גבו ×לי ×•×¢×™× ×™×•, ×× ×”×™×• פקוחות ורו×ות, ×ל ×”×ž×§×•× ×‘×• × ×¤×’×¢. ×›×©×”×—×™×™× × ×¢×œ×ž×• ×ž×ž× ×• ×יבד ×ת השליטה על סוגריו. שלולית של שתן הצטברה למרגלותיו והצו××” יצ××” ×ž×ž× ×• בעודי בוהה – עדויות לסעודה שהיתה, מסתבר, ×”××—×¨×•× ×”. עוד מעט יתחילו הת××™× ×œ×”×ª×¤×¨×§. ×”×ª× ×•×¢×” ×©×‘×”× ×ª×™×¢×¦×¨, כבר ×ין בה כל צורך. ×œ× ×¦×¨×™×š ×œ×ª×¨×’× DNA לחלבון. ×œ× ×¦×¨×™×š ×œ× ×©×•×. ×פשר לעצור, להפסיק ×ת שיווי המשקל העדין ×”×–×” ופשוט לה
ת פ
ר
ק.
"וזה ×”×™×” כבר קוד×, ×”×™×•× ×”×חרון שלו. ×”×™×” ×•×œ× × ×©×ר. ×œ× × ×©×רה הידיעה, ×œ× × ×©×רו ×”×–×™×›×¨×•× ×•×ª. צלקות ×”×ž×¢×©×™× ×¨×§ צל חיוור, רק רכס ביוגרפי ×ž×©×•× ×Ÿ, ×•×œ× ×צלו. בגוף ×חר הן × ×©×רו. ×צלו הגוף ב×דמה עכשיו, ×”×’×–×™× ×ž×Ÿ החומר ×”××•×¨×’× ×™ × ×¦×‘×¨×™× ×‘×‘×˜×Ÿ, הצליל ×ותו צליל רק בטעות, ×›×©× ×¤×œ×˜×™×, וכבר הפסיקו הת××™× ×œ×”×ª×—×œ×£, חלף החיוורון, חלף הקישיון פוסט-מורט×, וכבר החלה התסיסה"
(מתוך סיגל, מ×ת ×סף שור, עמ' 125. הוצ' בבל, 2009)
חבל על חומצות הגרעין, חבל על ×”×’× ×™× ×©×§×™×•×• להמשיך (ו×ולי הצליחו). חבל על החתול ×”×–×”, על כל החתוליות שבו. ×לפי×, עשרות ×לפי×, ×ž×œ×™×•× ×™× ×›×ž×•×”×• יש. כמה ×ž×”× ×ž×¡×™×™×ž×™× ×ת ×—×™×™×”× ×ž×ž×© עכשיו ×‘× ×¡×™×‘×•×ª דומות? ×ין לדעת ו×ין מי שיעשה סטטיסטיקה.
×ין מי שיסתכל על כל ×”×—×ª×•×œ×™× ×”×לו ברגע שבו ×”× ×ž×—×–×™×¨×™× × ×©×ž×ª× ×œ×—×ª×•×œ×• של תקרה. ו×ין מי שיספר ×ת סיפור המוות הסתמי שלה×. ו×ין מי ×©×™×§×¨× ×ותו. רק לחתול הספציפי ×”×–×”, ×ו החתולה, יש, לגמרי במקרה, מי שר××” ×ותו מפסיד במערכה. מי שהצטער עליו. מי שיישב כמה שעות מ×וחר יותר לבד בחדר ויכתוב עליו.
וכמה שעות מ×וחר יותר, כש×רד שוב ×¢× ×”×›×œ×‘×” לטיול לילי, × ×’×™×¢ ל×ותה × ×§×•×“×”. החתול, ×ו ×וסף הת××™× ×©×”×™×” ×¤×¢× ×—×ª×•×œ (שהרי מהו חתול בלי × ×©×ž×ª×• החתול×ית) כבר ××™× ×• ש×. העיריה עובדת מהר, ×חשוב לעצמי, על ××£ ×©×™×•× ×©×™×©×™. והכלבה ×”×§×˜× ×” תרוץ ל×ותה × ×§×•×“×” שבה ×œ×¤× ×™ כמה שעות מת חתול ××œ×ž×•× ×™ בחייו ו××œ×ž×•× ×™ במותו. שלולית השתן שהתייבשה כבר תש×יר ×¡×™×ž× ×” על ×”×ספלט. הצו××” התייבשה ×’× ×”×™× ×•×©× ×™ ×¡×™×ž× ×™× ×™×‘×©×™× ×לו ×”× ×”×¢×“×•×ª ×”××—×¨×•× ×” לכך ×©×œ× ×ž×–×ž×Ÿ מת פה חתול. הכלבה ×”×§×˜× ×” תרחרח ×ת ×”×ž×§×•× ×•××– תכרע לידו ותשתין ×יפה ×©×¤×¢× ×©×›×‘ חתול מת. ×”×™× ×ª×¡×ª×›×œ עלי ×‘×¤× ×™× ×—×ž×•×“×•×ª ×¢× ×œ×©×•× ×” הוורודה שיוצ×ת החוצה ותפהק. ו××– תמשיך לרוץ הל××”. ×›×™ ×”×—×™×™× ×ž×ž×©×™×›×™×.
(×גב ×—×ª×•×œ×™× ×¤×’×•×¢×™×, שוקי ×ž×‘×™× ×ת סיפורו של ×חד שמזלו ×”×™×” מעט טוב יותר)