פוסט שאמא שלי לא תאהב

מי שמכיר אותי יודע שזה כמה שנים שאני מסתובב לא מגולח. בתור אחד שהיה סוג של late bloomer (בכל הנוגע לשיער פנים לפחות), כנראה שיש לי צורך לפצות על זה שעד תקופת סוף הצבא פני היו חלקות למשעי באופן טבעי. על כן, עם השחרור מהצבא (לפני שש וחצי שנים) התחלתי לטפח שיער פנים קצר, או כפי שנוהגים לקרוא לו במחוזותינו, זקן צרפתי. באותה תקופה, זה השתלב היטב, כנראה, עם השיער הארוך והמתנפנף שלי.

בינתיים, השתנו הזמנים ושיערי התקצר, ויחד איתו גולח כלאחר כבוד הזקנקן. אך לא לזמן רב, ומהר מאוד חזרתי ללוק הלא מגולח, שאותו הקפדתי לגזוז מדי פעם ופעם, כדי שלא יצמח פרא. מדי פעם עשיתי גיחות חזרה למראה המגולח למשעי, אך זה היה קצר למדי.

אולם, לאחרונה אפשר לראות אותי מסתובב ברחוב כשעל פניי מתנוסס זקן לתפארת (ועוד ×’'×™× ×’'×™ משהו!) – למה? ×›×›×”, ×–×” התחיל מסוג-של עצלנות שנתנה לזיפים הסקסיים שלי לצמוח ולהתפתח, אך עם הזמן העצלנות פינתה את מקומה להערכה יתרה ללוק הגברי והמסוקס שהתנוסס אליי מן המראה.

אולם, מה רבה היתה הפתעתי לשמע התגובות לאותו שיעור משובב נפש. אנשים שמכירים אותי מזה שנים עיקמו פרצוף ושאלו "מה זה הדבר הזה שיש לך על הפנים?" או "מה קרה, רבת עם סכין הגילוח?". בתחילה חייכתי לעומתם ואמרתי שאני מטפח את לוק הפסיכולוג, כי זה מה שאני רוצה להיות בסופו של יום, ומה יותר מתאים לפסיכולוג מאשר זקן נחמד ללטף בעודו שואל את המטופל "ומה זה גרם לך להרגיש?"
אך מסתבר שהזקן שלי גרם לאנשים להרגיש לא טוב. אנשים רבים אמרו לי שזה לא לעניין, לא נחמד, לא נעים לעין, לא יפה ומטופש באופן כללי. אלו התגובות שקיבלתי ממי שמכירים אותי זמן רב, דהיינו, משפחה וחברים קרובים. דווקא אנשים שמכירים אותי פחות הגיבו יותר בחיוב. היו שהשוו אותי לצייר יוצא המאה השמונה עשרה, או לחבר בתנועת ההשכלה של המאה התשע עשרה.

ועכשיו, מסיבות כאלו ואחרות, אני עומד בפני ההחלטה מה לעשות עם הזקן הזה. כי מצד אחד אני מחבב אותו למדי, והפוסט הזה רק מחזק את זה. מצד שני הלחץ גובר ואני חושש להשאר ללא חבר. מצד שלישי אני מחבב אותו למדי. מצד רביעי זה יכול להיות מגרד ומציק (ולוקח שעה לנגב אותו אחרי המקלחת).

מה עושים? מה עושים?
מתייעצים עם הקוראים של הלטאה, כמובן!

בואו ספרו לי מה אתם חושבים, הכנסו לתגובות בתחתית הפוסט ואמרו לי את זה ישר בזקן. תהיו כנים, זה בסדר.
לשיפוטכם, שתי תמונות שמייצגות, פחות או יותר, את המצבים השונים. (כן, השניה לא בפוקוס, אבל זה מה יש)

(הקליקו על התמונות כדי לראות אותן בגדול)