מחשבות על הסדרת מעמד המורים בחוק

זה היה אמור להיות כחלק מפוסט שיכלול כמה הערות קטנות על החיים, אבל זה הפך ליותר מהערה קטנה

מה לקח לכם כל כך הרבה זמן?

כמעט שישים שנה שהמדינה קיימת ורק עכשיו נזכר משרד החינוך לעגן בחוק את מעמד המורים? אני מודה שהופתעתי כשקראתי את הכתבה הזו הבוקר ב"הארץ". ההצעה המיועדת כוללת הקמת בית דין משמעתי חדש לכלל המורים, גיבוש קוד אתי, הסדרת דרכי ההכשרה של עובדי ההוראה ויצירת מנגנון בחוק של "פנקס המורים" כמו שקיים אצל הפסיכולוגים, עורכי הדין והרופאים.

האמת? הייתי בטוח שזה עובד ×›×›×” כבר. לא שאי פעם חשבתי על ×–×” לעומק או טרחתי לבדוק את הנושא – פשוט ×›×™ ×–×” נראה לי טריוויאלי. מה שהכי הפתיע אותי ×”×™×” לגלות שהיום אין מנגנון המסדיר מי רשאי לעסוק בהוראה ובאילו תנאים ניתן לשלול הרשאה זו ממורה.

כסטודנט לתואר שני בפסיכלוגיה קלינית, אני יודע לספר מה צריך בשביל לקבל רשיון למתן טיפול פסיכולוגי. החוק מחייב אותי לקבל תואר שני ואחריו להתמחות ארבע (!) שנים במוסדות המוכרים לכך, תחת הדרכה אינטנסיבית. רק לאחר ארבע שנות ההתמחות אוכל לגשת לבחינת רישוי ואם אעבור אותה בהצלחה – אוכל להרשם כלאחר כבוד בפנקס הפסיכולוגים. או אז אחשב, על פי "חוק הפסיכולוגים" (תשל"×– – 1977, המוגש במלואו כאן) לפסיכולוג. כמובן שככזה אהיה כפוף לקוד האתי של הסתדרות הפסיכולוגים בישראל.

ולמה כל זה חשוב?

כי העוסקים בטיפול נפשי מבצעים מלאכה רגישה מאוד מהרבה בחינות ויש להם השפעה גדולה מאוד על חיי הנפש ורווחתם של לקוחותיהם. אותו הדבר ניתן לומר על עורכי דין ורופאים שכפופים גם הם לרישום.
אז מה עם המורים? כדי להיות מורה היום צריך תעודת הוראה שניתן להוציא (למיטב ידיעתי) אחרי או תוך כדי תואר ראשון. אין חובה להיות בעל תואר שני אך חייבים לבצע התמחות שאורכה שנה. בתום ההתמחות אין שום בחינת רישוי. אין רישום ב"פנקס המורים" או משהו כזה ומשום מה גם אין קוד אתי שהמורה כפוף אליו.

וזה, בעיני, מצב אבסורדי. לכן הייתי כל כך מופתע לקרוא על היוזמה הזו של משרד החינוך (שבאה בעיתוי מוזר, עם השביתה של ארגון המורים שרק תקשה על הנעת היוזמה קדימה). אני בטוח שרבים הקוראים שיסכימו איתי שעקרונית, מקצוע ההוראה הוא מן החשובים והרגישים שיש. תחשבו לרגע על המורים שהיו לכם ותנסו להפריד בין המורים הזכורים לטובה לאלו הזכורים לרעה (אם בכלל). מה הפך אותם לטובים? למה אתם זוכרים אותם?

המורים שאנחנו חווים כילדים במהלך החיים הם בעלי משקל עצום על ההתפתחות שלנו כתלמידים וכבני אדם. מהנסיון הקטן אך הקיים שיש לי בעבודה עם מורים נוכחתי שלעתים למורים עצמם אין מושג כמה משקל יש להם. גם אם רוב הזמן שלהם מוקדש לניהול משמעתי של הכיתה-בפיצוץ-אוכלוסין שלהם, הם עדיין חייבים לדעת להתנהל ברגישות מול התלמידים ולקחת בחשבון את האופן בו הם נוגעים בחיי התלמיד.

להיות מורה
להיות מורה ×–×” שוחק…
התמונה שייכת לכריס קמפבל

לכן אני חושב שזה טריוויאלי שהמורים יהיו כפופים לתהליך הכשרה ובחינה ומעקב כפי שמציע משרד החינוך. אני חושב שמן הראוי שמורים יעברו בחינות רישוי לאחר הסטאז' – פשוט מאוד ×›×™ לא כל מי שסיים לימודים ועבד שנה בבית ספר יכול להיות מורה. אני חושב שמן הראוי שמשרד החינוך ינהל את "פנקס המורים" בו יהיו רשומים המורים ושפנקס ×–×” ×™×”×™×” נגיש לכל אחד שיוכל לברר שמורה ×›×–×” או אחר הוא אכן בעל רשיון המוכר במשרד החינוך ללמד את ילדיו. וכמו בפנקס הפסיכולוגים, מן הראוי שמקצועות ההתמחות של המורה (אזרחות, מתמטיקה וכו') יהיו רשומים גם הם. ואני לא חושב שזה צריך להיות כך מתוך איזו פרנויה ומטרה שהורים יתחילו לפשפש בציציות המורים – להפך. אני חושב שכהורה (כשאהיה ×›×–×”) השולח את ילדיו לבית הספר, אני ארגיש רגוע יותר אם אדע שהאנשים שאני מפקיד בידיהם את ילדיי הם אנשי מקצוע מוסמכים האמונים על ביצוע תפקידם ברגישות הראויה לו. וכן, אני חושב שזה לא רק מן הראוי אלא הכרחי שינוסח קוד אתי שיחייב את המורים כולם.

ומה אומרים על כך המורים עצמם?

בנוגע להקמת בית הדין המשמעתי החדש אומרים מזכ"ל הסתדרות המורים יוסי וסרמן ויו"ר ארגון המורים רן ארז שהם יתנגדו להקמת בית דין נוסף על ×–×” הקיים, שזה מובן לי לגמרי. מצד שני, מוסיף רן ארז ואומר שהארגון יתנגד להפעלת "פנקס עובדי ההוראה" ולדרישה שהמורים יחדשו את רשיונם כל שבע שנים. והוא שואל "האם רופא או עורך דין צריך לעבור אותו תהליך? ×–×” נראה כמו עניבת חנק מיותרת למורה". ועל כך רק אומר שכן, רופא או עורך דין או פסיכולוג צריכים לעבור תהליך דומה כפי שציינתי לעיל – מלבד עניין חידוש הרשיון בכל שבע שנים שבכלל לא ראיתי שדובר עליו על ידי משרד החינוך.

אני חושב שהמורים דווקא צריכים לתמוך בתהליך ×”×–×” שכן הם עצמם רוצים לשפר את מעמדם בחברה. לדעתי, מהלך ×›×–×” של משרד החינוך אשר יסדיר את נושא ההכשרה, הרישוי והמעקב יעניק נופך מקצועי יותר לעוסקים במקצוע ההוראה ויעלה את קרנם בעיני עצמם ובעיני הסביבה. שינוי ×›×–×”, בנוסף לשיפור תנאי השכר כדי לתמרץ אנשים משכילים וטובים ללכת למקצוע הכל כך חשוב ×”×–×” – יוכל להביא את השינוי הנחוץ כל כך למערכת החינוך שאליה אני עתיד לשלוח ילדים בעוד כך וכך שנים. וכשזה יקרה, אני ממש לא רוצה שהערות כמו "אם לא תלמדי היטב בסוף תהיי מורה" יהיו רלוונטיות.

לקריאה נוספת:

  • "מה אומרים המורים", מאמר שפורסם היום ב"הארץ" מאת דוד רוטמן שעוסק בשביתה הנוכחית וחשיבותה למעמד המורים בישראל. ממנו נלקח הציטוט בנוגע ל"אם לא תלמדי היטב…"
  • הבלוג של איריס בקשי-ברוש ב"רשימות" העוסק במשמעות התפקיד של המחנכים והמורים המקצועיים.
  • פוסט אורח: אל תפסיקו עכשיו – התייחסות אחרת לשביתת הסטודנטים

    פוסט זה נכתב על ידי יניב ארליך. יניב למד איתי בתואר הראשון והיום עושה דוקטורט בגנומיקה של הסרטן בארצות הברית. הוא שלח את הטקסט הזה בדואר אלקטרוני לי ולחברים נוספים וברשותו אני מפרסם את הדברים כאן, בשמו, כי חשוב לי שהדברים יגיעו לכמה שיותר אנשים.
    להמשיך לקרוא

    לטאת האמבט: הצילו את הדולפינים

    את הקישור לסרט הזה קיבלתי מאמא שלי וגם מאחת הקוראות האחרות של הלטאה ואחרי צפיה בו החלטתי להעלות את הפוסט הזה.
    מדובר על סרט שהוא חלק מסרט דוקומנטרי שנקרא Earthlings ועוסק בנושא של שימוש בבעלי חיים לצורכי תעשיות המזון, ההלבשה וכדומה. הקטע הספציפי שמוצג כאן עוסק בשיטת דיג דולפינים שנקראת "Dolphin Drive Hunting" ונמצאת בשימוש בעיקר ביפן, אך גם במקומות נוספים.
    בשיטה זו – כפי שניתן לראות בסרט – הדולפינים מובלים (ומכאן המילה drive) לאזורים במפרץ שם אפשר לסגור עליהם בעזרת סירות ורשתות. בעזרת צלילים חזקים (כמו הקשות על מוטות מתכת) מבלבלים את הדולפינים. לאחר לילה שבו הדולפינים נרגעים, שולפים אותם אחד אחד מהמים ושוחטים אותם. השימוש העיקרי הוא לצורכי מזון (ולפי הסרט לפעמים הבשר משווק כבשר לוויתנים). לעתים רחוקות הדולפינים נלקחים לאקווריומים בעולם.

    התלבטתי אם להביא את הדברים האלו לכאן. נכון, זה חשוב בעיני, ולא רק כי אני אוהב דולפינים. אך אני הראשון להודות שאני לא אקטיביסט בנוגע לזכויות בעלי חיים. אני אוכל בשר ונהנה ממנו. אבל יש דברים שהם יותר מדי. גם אם אני מוכן להסכים לגידול של דולפינים לצרכים חקלאיים, הדרך שבה נעשים הדברים מזעזעת, כפי שתראו בסרט.

    אגב, לפי וויקיפדיה, מאז שצולם הסרט שמוצג כאן (ב-1999) ותשומת הלב של העולם הופנתה לנושא, ממשלת יפן אסרה על שחיטת דולפינים בצורה המוצגת בסרט – שהיא אכזרית ואיטית להפליא – וכעת מותר להרוג את הדולפינים רק בדרך מהירה יותר. השאלה הגדולה כמובן היא אם מישהו אוכף את ×–×”.

    אזהרה: הסרט קשה לצפייה.
    אתם בהחלט מוזמנים לוותר עליו אם אתם מעדיפים ולעבור ישר לחתום על עצומה שלא בטוח שתעזור, אבל להזיק היא גם לא יכולה. לחצו כאן.

    עוד בנושא: על שיטת הדיג בוויקיפדיה

    גאווה על שום מה?

    מצעד הגאווה בירושלים ממלא כותרות רבות בזמן האחרון וכמו שאני רואה מעסיק אנשים בעולם הבלוגים הישראלי. ולא בכדי. אני לא יודע כמה אני הולך לחדש כאן – אבל חשוב לי להשמיע את הקול ×”×–×”. ×–×” מספיק חשוב לי בשביל לחרוג ממנהגי ולפרסם פוסט מיוחד באמצע השבוע (בכלל, ×”×™×” שבוע לא קל).
    להמשיך לקרוא