להכשיר את השרץ?

הערב שודר הפרק הראשון בסדרה החדשה של ערוץ 10, "העוקץ". "העוקץ" היא תוכנית שבה ארבעה "נוכלים", כפי שכל הזמן קורא להם המנחה שאמור להיות כנראה "המוח" מביניהם, הלא הוא נמרוד הראל שהתחיל את הקריירה כאוחז עיניים א-לה דיוויד בליין1. בתוכנית מציגים הארבעה מעשי נוכלות שונים, החל מהתחזות לפקח שרושם דו"×— כדי לבטל אותו תמורת שוחד קטן, דרך גניבת זהות וסיום בגניבת כספת מלאה מעטפות מאולם חתונות. שלושת חברי הצוות שאינם נמרוד הראל (שהוא, איך נאמר? שרוף בתחום. הפרצוף שלו מוכר מדי) מבצעים את מעשי הנוכלות לעיני מצלמות נסתרות בזמן שהם והראל מתארים שלב אחרי שלב את "מאחורי הקלעים" של העוקץ – איך ×–×” עובד, איפה הם כמעט נכשלו וכו'. בסופו של כל "עוקץ" ×›×–×” הם מתוודים אל מול הנעקץ, מחזירים לו את מה שנגנב וכולם שמחים ומאושרים.

על פניו התוכנית עושה רושם ראשוני בלתי מזיק. בתחילת התוכנית מוצגת הודעת דיסקליימר שטוענת שהתכנים המוצגים בה נבחרו לאחר תחקיר מעמיק מול משטרת ישראל. כל הסיפור הזה מתהדר בגלימה נאה מאוד של "תראו כמה קל לגנוב מכם. אנחנו כאן כדי להתריע וללמד אתכם להמנע מזה". האמת? בהתחשב בביקורת הרבה המופנית כלפי המשטרה בתקופה האחרונה, אין פלא שתוכנית כזו קמה כדי ללמדנו להגן על עצמנו. אולם ככל שהתקדם הפרק התחלתי יותר ויותר לשים לב למשהו שהטריד אותי וזה גרם לי לשאול מה בעצם קורה כאן.

למה שמתי לב? ובכן, כל פסיכולוג מתחיל יודע שאחד הכלים הכי טובים שיש לנו בעבודה הוא הרגש שלנו עצמנו ואנחנו למדים כל הזמן לשים לב למה אנחנו מרגישים, מתי אנחנו מרגישים את זה, מה בדיוק אנחנו מרגישים ובסופו של דבר לנסות ולהבין למה. כשניגשתי לצפייה בתוכנית הגעתי עם סקרנות מסוימת שהיתה שם עוד מהפרומו. ידעתי שהם יציגו את "עוקץ החתונה" והייתי סקרן לדעת איך הם יעשו את זה. ולא רק זה, הייתי סקרן לדעת איך תיראה תגובת המשפחות בחתונה עצמה. עם הצפייה בתוכנית הסקרנות הזו הפכה למשהו אחר. הזדהות. אותו מנגנון רגשי בסיסי המופעל על הצופה בכל סרט טוב. לפתע, מצאתי עצמי מזדהה עם ה"נוכלים". כשנראה היה שמשהו משתבש בעוקץ החתונה, שמתי לב שאני מודאג. פתאום הבנתי שאני ממש רוצה שהם יצליחו וחששתי שהם יתפסו.

התהליך הזה מטריד בעיני. פתאום הבנתי שתחת המעטה האלטרואיסטי ההוא של "אנחנו נציל אתכם מכל אותם נוכלים המנסים להכנס לכם לכיס" מסתתרת האדרה אותם נוכלים. באמצעים מאוד פשוטים: עריכה קצבית, דמויות "סקסיות" (נמרוד הראל לבוש בהידור עם מבטיו העקמומיים למצלמה; בחורה בתפקיד הנוכלת הבלונדה הסקסית וכו') והסטיילינג המאוד עשיר ומתוחכם שהכל ארוז בו. כל אלו בעצם יוצרים תחושה שאלו אנשים ששיחקו אותה. בזכות היכולת שלהם לשטות באזרח התמים, לבצע מעשי עקיצה כאלו ואחרים, הם שיחקו אותה. היי, אני רוצה להיות כמוהם!

אז מה עשינו כאן בעצם? במקום לבוא ולהתריע ולהגן בפני נוכלים, התוכנית יוצרת רושם שנוכלות זה מגניב. שלא לומר מאגניב. זה משהו לשאוף אליו. בחורות יפות, כסף טוב וקל, שמפניה בכוסות גבוהות. מי צריך יותר?

שניה. משהו פה לא בסדר.

נכון, ערוץ 10 בעצם לא כאן בשביל לדאוג לנו. זה לא האינטרס שלהם לשמור עלי מפני העורבים מסביב אלא לשמור על הכיס שלהם. אך אני תוהה איפה נגמרת האחריות לקופה ומתחילה האחריות לחברה. הרי הם יודעים שאנשים גם באמת צופים בזה. והם יודעים שאנשים הולכים שבי בקלות אחרי מה שיש להם להציע (והרשו לי להניח שזה נכון יותר עבור אנשים צעירים, עדיין לא מגובשים בדיוק בדעתם, שעוד לא עשו הפרדה בין מה נכון ומה לא נכון). אחרי צפייה בתוכנית אחת, אני עדיין לא בא וטוען שזה "משחית את הנוער" או משהו כזה אך אני כן מרשה לעצמי לשאול האם לא חשבו קרבניטי הערוץ על ההשפעה המזיקה שאולי תהיה לתוכנית הזו? האם מישהו הקדיש מחשבה לכך לפני שהוא אישר את התוכנית?

סביר להניח שזה היה הרבה פחות מטריד אותי אלמלא ערוץ 10 לא היה הראשון (ולצערי כנראה שלא האחרון) ללכת בדרך הזו. בשנים האחרונות אנחנו רואים מסביבנו עלייה מדאיגה (בעיניי) בכמות התקשורת האוהדת המופנית כלפי עבריינים עד שאלו מגיעים למעמד הנחשק כל כך של סלב, מישהו שהיית מת להצטלם איתו כדי לשים תמונה בסלון.

משהו אומר לי שזה לא אמור להיות ככה. מה אתם אומרים?

וכדי לזכור ש"העוקץ" יכול להיות גם משהו טוב:

  1. שתוכנית שלו שודרה מיד אחרי העוקץ במקרה או שלא []

לידיעת הקורא דובי גילהר

מדי שבוע (אינני זוכר באיזה יום) מוגשת בחדשות ערוץ 10 פינה הנקראת "בירוקרטיה". בפינה זו, שאותה עורך ומגיש דב גילהר1, מוצגים כל מיני מקרים בהם פוגעת הבירוקרטיה באזרח הקטן. סיפורים כמו סיפורם של כמה שותפים לדירה שהחלו לקבל צווי עיקול לרכוש שבדירתם פשוט כי מישהי מסתובבת בעיר ומפזרת המחאות ללא כיסוי וכתובתה במשרד הפנים היא כתובת אותם שותפים, על אף שמעולם לא התגוררה שם, או סיפורה של עובדת מעון בנעמ"ת שפוטרה לאחר שחלתה בסרטן ולא הוחזרה לעבודה על אף שנעמ"ת עצמם מסבירים שמעשה זה אינו חוקי. והכל מוגש בסגנונו הספק-שטותי ספק-מטיף של גילהר. אין ספק שהפעם דווקא יש איזשהו ערך למיני-תחקירים האלו שגם מצליחים לשנות משהו. טיפות בים, אמנם, אך גם זה משהו.

ובכן, היום נתקלתי בסיפור שיעניין את מר גילהר, ולטובה.

לפני שלושה חודשים עזבתי את העיר בה צמחתי וגדלתי, הלא היא תל אביב2 ועברתי לגור עם בחירת לבי בעיר השכנה, רמת גן. מתחת לבית החניה היא בכחול לבן ועל רכבי, שאיננו רשום על שמי, מתנוסס תו חניה תל אביבי. כך שבמהלך היום אני צריך לשלם ואני עושה זאת בחדווה בעזרת אחד משירותי החניה בסלולר. אולם קורה מדי פעם שאני מקבל דו"ח כי שכחתי להפעיל את התשלום בזמן או משהו בסגנון. ובאמת, אני לא אחד שמקטר ומתעצבן על הפקח או על העירייה אלא משלם ובזמן. אבל רק אם קיבלתי את הדו"ח בצדק.
אחד באחת הפעמים קיבלתי דו"ח אף על פי שאיזו דקה או שתיים לפני כן הפעלתי את שירות החניה הסלולרי שלי. אז הוצאתי את פירוט החניות מהאינטרנט, כתבתי מכתב ערעור עם הפתיחה "לכל מען דבעי" ושלחתי בפקס כמו אזרח טוב. זה היה לפני שבועיים כמעט ולא שמעתי מהם כלום. אז היום, כשבמקרה הייתי בסביבה, קפצתי למחלקת החניה של עיריית רמת גן. בתור תל אביבי הייתי מופתע מעט מהגודל והדלות של המחלקה הממוקמת בתוך מקלטון אבל משכתי בכתפיי ונכנסתי בגאון פנימה, מתכונן להמתין בתור מתמשך ולהתווכח עם פקידים חסרי סבלנות.

אך היתה נכונה לי הפתעה. את פני קיבלה תוך חצי דקה פקידה חביבה ומסבירת פנים שלא רק ביררה מה קורה עם הערעור שלי אלא גם המליצה לי והסבירה לי איך לפנות למנהל המחלקה כדי לבקש התחשבות במעמדי כסטודנט ותושב חדש של העיר וכו' וכו' על מנת לבטל גם את הדו"חות שטרם הספיקותי לשלם.

אתם ראיתם דבר כזה בעבר? מה יש לך לומר על זה דובי גילהר?

  1. שלמען הגילוי הנאות אומר שאני ממש לא מעריך אותו מאז "תחקיר הפדופילים" הבזיוני שעשה באותו ערוץ []
  2. in your face אדם שוב! []

קליפים נדירים ומוזיקה פרועה עאלק

חזרתי עכשיו הביתה ממשמרת לילה שבה רוב הזמן הטלוויזיה הייתה מכוונת לערוץ 24 בזמן שקראתי דברים כאלו ואחרים. רוב הלילה הערוץ שידר את הרצועה הקרויה "טיסת לילה" אשר מתוארת על ידי המידע הדיגיטלי באלו המילים:

תנו לנו לטפל בהפרעת השינה שלכם. הדקו חגורות, כבו טלפונים והמריאו איתנו אל הלא נודע. כאן יודעים איך הלילה מתחיל, אבל לא ברור איך הוא יגמר. קליפים נדירים ומוזיקה פרועה.

נשמע מבטיח.

אז איזה שירים היו שם? קחו דגימה מהשעה חמש בבוקר.

קובי אפללו – מה שהלב בחר
פיונולה – עכשיו ×—×’
סינרגיה – תראי ×–×” אני
אייל גולן – דמעות (בהופעה ×—×™×”, עם אנשים בקהל שזזים מצד לצד בדיבוק. ומחזיקים נרות. ואבי סינגולדה)
עידן יניב – ×—×›×™ לי
ריטה – מחכה
דני רובס – משהו חדש מתחיל
אהוד בנאי והפליטים – זמנך עבר

זה מדגם די מייצג של מה שהיה כל הלילה. בינינו, רק אחד הקליפים באמת מעניין ויכול איכשהו להקרא "מוזיקה פרועה", אתם בטוח מנחשים איזה (רמז, התסרוקת של יוסי אלפנט די פרועה בקליפ הזה).
כמו שזה נראה, העורכים מחליטים "לטפל בהפרעת השינה שלכם" על ידי הרדמת הצופים…

כנראה שככה ×–×” נראה מאז שיואב קוטנר עזב את הערוץ. מהמעט שאני זוכר, פעם היו באמת קליפים שאפשר לקרוא להם מעניינים…
אני בטח לא הראשון ששם לב לזה. אבל רק רציתי לקטר קצת.

משהו טוב קורה בהוט

כן, מדי פעם קורים גם דברים טובים בהוט (להבדיל מחוויות שירות מזעזעות כפי שתיארה אח"י דקר בסדרת הפוסט שמתחילה כאן). האמת היא שאני נורא מרוצה מהם בזכות ה-VOD. בתור אחד שכמעט ולא נמצא בבית ולא ממש יוצא לו לשרוץ מול הטלוויזיה, את רוב הטלוויזיה שלי אני צורך דרך האינטרנט או ה-VOD. תוסיפו לזה את העובדה שאני עושה לפחות משמרת לילה אחת בשבוע ותגלו שיוצא לי הרבה לשוטט בנבכי ההיצע הקיים בהוט ולגלות שיש טלוויזיה לא רעה בארץ. נכון, יש הרבה תכנים דביליים לגמרי והרבה מהתכנים השווים עולים כסף (בנוסף לדמי המנוי) אבל יש כמה סוכריות של ממש שאפשר אפילו לקבל בחינם.
לדוגמה, בזמן האחרון אני מעביר את לילותיי בעבודה (בין סיכום מאמר לקיפולי כביסות) בהשלמת פערים מלפני עשור בערך בדמות הסדרה "שבתות וחגים" שתמיד הכרתי בתור "הסדרה ההיא שתמיד שמים בה שירים של ברי סחרוף" ועכשיו מתגלה כסדרה מרתקת על יחסים, אנשים ומה שביניהם (איכס. קלישאתי יותר מזה לא יכולתי להשמע). אבל באמת, למי שלא מכיר את הסדרה, אני ממליץ. יש בה משהו ישראלי במובן הטוב של המילה. אני חושב שמה שאני אוהב בה כל כך היא שהיא סדרה קטנטנה שמספרת סיפורים על אנשים קטנים, פשוטים, נורמלים, תל אביביים באופן קיצוני. אבל הסיפורים האלו גדולים כמו החיים. ובאמת, מדובר שם באוסף של שחקנים מצוינים (ברובם) שעושים עבודה טובה. וכן, יש גם אחלה של מוזיקה בסדרה הזאת. אמנם, לשיר הפתיחה הם בחרו את אחד השירים המאוסים והמבאסים ביותר שיצאו תחת ידיו של סחרוף ("ככה זה") אבל בתוך הפרקים ובכותרות הסיום יש בדרך כלל יופי של שירים, בעיקר מקומיים.

אבל לא רק התרפקות על העבר יש שם. ממש עכשיו התחילו שתי עונות חדשות לסדרות מצוינות שהופקו על ידי הוט, "פרשת השבוע" ו"בטיפול".

הפרק הראשון בעונה החדשה של "בטיפול" (זהירות, ספוילר מתקרב) הוא, לדעתי, נוגע בגאונות. הפרק מתחיל כשמנחם ירושלמי, אביו של ידין (הטייס ששיחק ליאור אשכנזי ונהרג בסוף העונה הקודמת), מתדפק על דלתו של ראובן (אסי דיין) ומאשים אותו ברשלנות מקצועית שהובילה למותו של ידין. הוא תובע ממנו שיפרוש מעבודתו כפסיכולוג, או שיילך לבית המשפט. זוהי סצנה טובה וחזקה וכולה בזכות אדם אחת: ישראל פולי פוליאקוב ז"ל, שמשחק את מנחם באופן מעורר השתאות. בסצנה אחת, קטנה לכאורה, הוא מציג עוצמת רגש מרשימה ומרגשת, שפותחת את העונה בבום.
המשך הפרק לוקח את ראובן הולך לפגישה עם טליה, עורכת דין המתמחה בתביעות רשלנות. עם הזמן בתוך הסצנה מתברר שהיא היתה מטופלת שלו בעבר והמתח הזה מהעבר עולה בפגישה כאילו לא עברו 16 שנה. אז למה אני חושב שזה נוגע בגאונות? בזכות הצעד התסריטאי המבריק בעיני של היציאה מהקליניקה. בעונה הראשונה כל העלילה התרחשה בקליניקה של ראובן (או של המדריכה שלו, גילה). זה היה מעניין ומעורר הערכה בפני עצמו שהם הצליחו ליצור סדרה מרתקת בלוקיישן אחד ויחיד אבל תהיתי אם בעונה השנייה זה לא יהיה מאוס. ולשמחתי, מישהו שם עלה על הרעיון הפשוט לכאורה אך חכם מאוד של להוציא את ההתרחשות החוצה באקט עלילתי פשוט מאוד. אז הפעם מה שקורה לא היה "טיפול" אלא פגישת עבודה בין עורכת דין והלקוח שלה – אך בתוך המפגש הזה מגולמים ויוצאים הרבה אלמנטים מהעולם הטיפולי וזה מה שהיה כל כך מרתק: לראות את הגבול בין העולם שבקליניקה לעולם שבחוץ מטשטש ומתפרק. אני לא יודע אם המשך הפרקים שעוסקים בטליה יהיו באותו סגנון, אבל אני מצפה להמשך מעניין.

ומה קורה בעונה השנייה של "פרשת השבוע"? העולם נהיה שחור. למי שלא מכיר את "פרשת השבוע" אני ממליץ לחזור ולראות את העונה הראשונה. אגב, מדובר בסדרה שהופקה על ידי היוצרים של "שבתות וחגים" ונחשו מי שר את שיר הפתיחה?

גם פה מדובר בסדרה על אנשים פשוטים והחיים שלהם אבל הפעם מה שקורה להם הוא הרבה יותר מונומנטלי מהצרות הקטנות לכאורה של הדמויות של שבתות וחגים. בפרשת השבוע החיים של הזוגות מצטלבים למשל כשהגר (קרן מור המדהימה) דורסת את בתם של זוג מושבניקים ובורחת מהמקום. או למשל התפרקות משפחתם של אלישע ואליה (יובל סגל המצוין ורונית אלקבץ שכנראה לא מסוגלת לשחק שלא באופן מוגזם) כשאלישע נכנס לכלא על הונאה כלכלית, לא לפני שהוא ומשפחתו נאלצים להתחבא כחרדים בצפת.
אז בעונה השנייה, כאמור, העולם × ×”×™×” שחור. אני לא יודע למה אבל ×–×” בלט במיוחד בפרק הראשון: מישהו בהפקה קיצץ את תקציב התאורה באופן קיצוני והפרקים חשוכים להחריד. בפרק השלישי לפחות יש לזה הצדקה בדמות הפסקת חשמל… בכל מקרה, העונה השניה לוקחת את הדמויות לתוך מלחמת לבנון השניה ותופסת גוון אפוקליפטי משהו והזוי מאוד. אני יודע שהמילים האלו לא אומרות הרבה אבל אני לא רוצה להכנס לפירוט של סצנות וכדומה. צריך פשוט לראות את ×–×”.

לטאת מסך: למה אני אוהב את העונה השנייה של נמלטים

זהירות: הפוסט מכיל ספויילרים לעונה

מזל שיש שביתה, ×›×›×” ×”×™×” לי זמן לראות את העונה השניה של נמלטים עד הסוף. למי שלא מכיר, נמלטים היא סדרת טלוויזיה שעלילתה מתמקדת במייקל סקופילד, אדם המכניס את עצמו לכלא שבו מוחזק לינקולן בורוז, אחיו הבכור, באגף הנידונים למוות על רציחתו של אחיה של סגנית נשיא ארצות הברית – רצח שהוא לא ביצע – במטרה להבריח אותו מהכלא. העונה הראשונה מתמקדת בתוכנית הבריחה הבאמת מרשימה של מייקל מהכלא והשנייה מתמקדת בסיפור ההישרדות של הבורחים במקביל לעלילת קונספירציה הנפרשת לעיני הצופה.
להמשיך לקרוא