לטאה במטבח: The Great King Salmon

לא, אני לא מתכוון להפוך את הלטאה לבלוג בישול ואוכל כדוגמת בצק אלים המצוין, אך החום והלחות בעיר שלי השיבו לגרוני געגוע למשהו קריר, טעים ומרענן – וזה מיד הזכיר לי ארוע מרענן ומנה ששכרה בצדה.

לפני זמן מה אני ושניים מחבריי – אחד מהם הוא רביב שאתם מכירים מכאן – חידשנו מסורת עתיקה וערכנו משתה של ממש לחברינו הקרובים. הפורמט הוא פשוט: כולם מקבלים הזמנה לשעה ומקום, יודעים כמה כסף הם תורמים למערכה ולבוא שבעים ×–×” ×™×”×™×” טפשי בערך כמו ללכת למכור בשמים אם נולדת תתרן. שלישיית הבשלנים, שזה אנחנו, קמים מוקדם בבוקר ומהרגע שאנו נעמדים על הרגליים אנחנו לא יורדים מהן פחות או יותר לשמונה עשרה השעות הקרובות. בטווח הזמן ×”×–×” אנחנו עושים קניות, נתקלים בתקלות פה ושם, מבשלים המון, מתייאשים לפעמים, יוצאים מזה, עורכים מהר מהר את השולחן, מתקלחים ולבסוף מגישים, מנשנשים תוך כדי, ובסוף הערב צונחים גמורים כשחלק מובחר מן האורחים עושה כלים (וכאן שוב המקום לומר המון תודה לאפרת, מאיה, רחל ושני – באמת תודה).

להמשיך לקרוא

לטאת האמבט: סוף הסופשבוע

עוד שלוש דקות השבת נגמרת. לא כתבתי לטאה השבוע כי האמת היא שלא היה לי זמן, וגם לא היה לי רעיון. יש כל כך הרבה דברים לכתוב עליהם שאני כבר לא יודע מהם. או מאיפה להתחיל, אפילו לא זה. חוץ מזה שדברים קורים עכשיו בחיים ולמי יש זמן לשבת רגע לבד ולכתוב?
הלימודים התחילו לפני כמעט חודש (רק חודש?). אוניברסיטת תל אביב. תואר שני בפסיכולוגיה קלינית של הילד. נשמע כבד. לא כבד, עדיין לא, אבל לא קל. עמוס, עכשיו עמוס. צריך למצוא ילדים לתרגל עליהם כל מיני דברים (לא, זה לא כמו שזה נשמע). צריך לכתוב דו"חות. צריך להציג רפרטים. בקיצור, צריך לעשות הרבה דברים. אני לא מאמין שיש לי זמן עכשיו בכלל לכתוב על זה שאני לא מאמין שיש לי זמן עכשיו בכלל לכתוב על זה.
ביום שישי האחרון העברתי מבחן אינטליגנציה לילד אחד בן כמעט אחת עשרה. זה לא היה לצורך אבחון האינטלקט שלו אלא לצורך הלמידה שלי. הייתה חוויה מעניינת להכנס אליהם הביתה. "אתה הסטודנט שבא לראיין את הילד שלי?", שאל האב. האם התעקשה שאני כן רוצה לשתות אפילו שאני אומר ההפך. והילד החמוד שהיו לו כל מיני שאלות לגבי המבחן. אבל הכי מעניין היה פשוט להיות שם, לצאת מהספרים, לצאת מהתיאוריה שאני לומד על המבחן ומכל מיני סימולציות הכנה בין הסטודנטים. אין כמו הדבר האמיתי. אין כמו להתיישב עם הילד בחדר שלו ולפתוח את חוברת המבחן ולהתחיל לשאול אותו שאלות ולראות איך הדברים קורים באמת. סתם, אני לא בטוח שאני מעביר לכם את החוויה שלי. זה כמו, נגיד, ללמוד נהיגה – לשבת ליד ההגה כשלידך המורה ששומר עליך ואז אחרי כמה זמן להכנס לרכב בפעם הראשונה לבד לבד ולנהוג.

בסוף השבוע האחרון גם בישלתי למישהי מיוחדת. אני לא אלאה אתכם בכל תהליך הבישול ולמה בישלתי כך ולא אחרת. מה שמעניין הוא הקינוח. בעיניי הוא החלק המוצלח באמת, במיוחד כי הוא נעשה כאילתור של הרגע האחרון. במקור תכננתי לעשות משהו אפוי אבל התנור הקפיץ את החשמל שוב ושוב. לא נורא, הרווחתי. יצא פשוט, אבל פשוט מעולה (כן כן, אין הנחתום, בלה בלה).
בגלל שכבר ביקשו ממני את המתכון, ובגלל שהוא באמת יצא טוב, ובגלל שאני חייב לכם משהו טוב על זה שלא כתבתי לכם כלום בסוף השבוע, הרי זה לפניכם.

אגסים ביין אדום

4 אגסים טעימים (אחרת מה הטעם)
1.5 כוס יין אדום יבש (לא לשכוח להשאיר קצת לשתות אחר כך)
1 כוס מים
1.5 עלי דפנה
1 כפית תמצית וניל (אלא אם אתם משקיענים ויש לכם מקלות וניל)
חצי מקל קינמון (או כפית קינמון טחון)
מקל ציפורן
2 כפות דבש

מרתיחים את הכל (חוץ מהאגסים כמובן) ומבשלים במשך כחמש דקות.
מוסיפים את האגסים ומבשלים אותם מכל הצדדים עד שהם מתרככים יפה יפה.
מוציאים את האגסים ומצמצים את הרוטב עד שהוא סירופי וטעים.
אם יש לכם גלידת וניל טובה להגיש ליד זה אז בכלל הרווחתם.

זהו, אחד הקינוחים המוצלחים ליום חורף גשום, או לערב קיצי חמים. או בכלל. מי צריך בכלל תירוץ כדי לאכול דבר כזה??