לטאת האמבט: מושב זקנים

אני אדם צנוע. מה כבר אני מבקש מהחיים?

כמאמר השיר (מישהו זוכר איזה שיר? לא גיליתי) – אני רוצה רק אישה יפה, בית חם וילדים בריאים.

אז את הדבר הראשון כבר מצאתי, אבל ×–×” לא נגמר בכך. בקיצור, אני צריך עוד ממון, ומכיוון שמבלוג לא עושים כסף – עלי לחפש עבודה. להמשיך לקרוא

לטאת ספרים: שתי קטנות לסוף השבוע

כשפתחתי את הבית החדש של הלטאה, כאן באתר, פתחתי עם הפוסט ×”×–×” שעסק בספר "×–'וסטין או ייסוריה של המידה הטובה" מאת המרקיז דה סאד. היום אני חוזר לאותו נושא – ספרים – עם שני ספרים שקראתי לאחרונה לאחר תקופת יובש ארוכה מדי שבה לא קראתי ולו ספר אחד. עצוב, אבל הלימודים מכריחים אותי להקדיש את זמן הקריאה שלי לטקסטים מקצועיים שהם אמנם מעניינים, אך לא מספקים את הצורך הבסיסי שלי בקריאה של ספר טוב. ואני מאמין שזה גם משפיע על הכתיבה ×›×™ כשאני קורא פחות, אני גם כותב הרבה פחות.
לשמחתי, בחודש האחרון סיימתי לקרוא שני ספרים והרי לפניכם ההתרשמויות שלי. זוהי לא רשימה אנליטית כמו זו של "ז'וסטין", אלא התרשמות שלי לטוב ולרע משני ספרים שנחו לצד מיטתי לאחרונה. ועכשיו, אתן לכם לקרוא ואלך למדף למצוא לי ספר חדש.
שבת שלום.
להמשיך לקרוא

לטאת האמבט: זה כל מה שיש

אתמול הייתי די חולה. לא משהו רציני, כאבי גרון, חום מזערי. כל היום שרצתי במיטה, ישן ומתעורר לפרקים. היות ואינני מורגל בשינה במהלך היום מצאתי את עצמי הרבה לאחר חצות ואני מתקשה להרדם. המחשב היה פתוח לידי וראיתי כי התקבל מייל חדש שבישר לי על פוסט חדש בבלוג של שגיא ב.
נכנסתי להסתכל וכך גיליתי שאתמול נפטר עלי מוהר. להמשיך לקרוא

סופרי ישראל, הישמרו לנפשותיכם!

בשבוע הבא יחלו אירועי שבוע הספר שבאורח פלא, כמו שרק אצלנו אפשר, יימשכו עשרה ימים. תמיד חיבבתי את שבוע הספר, עוד מהימים התמימים שבהם הוא עוד לא היה הפקה גרנדיוזית שקמה על חורבותיו של פסטיבל "טעם העיר" בגני התערוכה, עם המון אבטחה ודוכני מזון, אלא משהו סולידי יותר, בכיכר רבין. אני זוכר שאבי היה לוקח איתי מדי שנה והיינו משוטטים בין דוכני הספרים, ותמיד מגיעים לדוכן שבו ישב יגאל מוסינזון ז"ל וחתם על ספרים של חסמב"ה (הוצאת "שלגי" אם אני זוכר נכון).
גם השנה אני אלך לשבוע הספר ואשוטט בין הדוכנים, רק שזה ייקח הרבה יותר זמן. גם השנה אני אקנה כמה וכמה ספרים, בטח במבצע של "קנה 2 והשלישי חינם" או "שלם על דפים בשמונים שקלים והכריכה עלינו". גם השנה אני לא אקרא את הספרים האלו לפחות עד לשבוע הספר הבא.
גם השנה אני אתהה מתי אני אהיה בצד השני של הדוכן כאשר קורא זגוג-עיניים יבקש ממני בענווה לחתום על ספרו, או כאשר קוראת זהובת-תכשיטיים תכתיב לי את ההקדשה שתהיה הכי מיוחדת בשבילה, כי היא "הקוראת מספר אחת שלי".
אבל השאלה הגדולה היא האם גם השנה יתרחש מה שקרה בשנה שעברה, ועניינו נוגע לכותרת הקטע ×”×–×”. להמשיך לקרוא

לטאת האמבט: מרים רות ז"ל

סופר צריך לכתוב כאילו הוא עומד למות עם סיום הספר – ארנסט המינגוויי

זה סופו של
בשלושה עשר לנובמבר (שזה לפני חמישה ימים) הלכה לעולמה מרים רות, והיא בת תשעים וחמש. גיליתי את זה רק עכשיו, ולגמרי במקרה. גם לקח לי זמן להבין מי זו מרים רות. מסתבר שהיא הייתה אשת חינוך וחוקרת ספרות ילדים. בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה (וו-הו!!) ותואר שני בחינוך. זוכת פרס ביאליק לספרות, פרס "אות החיוך" של יוניצ"ף וגם פרס זאב על מפעל חיים. לא עוזר לכם הרבה בזיהוי הא? טוב אז אני אגלה לכם שבעיקר היא התפרסמה בתור זו שכתבה "מעשה בחמישה בלונים", "הבית של יעל", "תירס חם" ועוד הרבה ספרים אחרים לילדים.
אני לא יודע מה אתכם, אבל אם יש ספרים שאני זוכר מהילדות אז "מעשה בחמישה בלונים" ו"תירס חם" הם ודאי חלק מהם, לצד כמובן "איה פלוטו" ו"דירה להשכיר" של לאה גולדברג.
היא החלה לכתוב בגיל מאוחר, אחרי שכבר הכירה את התחום וכתבה עליו לא מעט. את ספרה הראשון ("מעשה בחמישה בלונים") פרסמה בגיל 64. מה שאומר שעוד יש עתיד לסופר שבתוכי.
הייתי כותב לכם עכשיו קטע על הספרים האלו, אבל אני כבר לא ממש זוכר אותם (ומצטער עכשיו שאין לי אותם בבית). אבל האמת שכבר עשו את ×–×” בשבילי. אז במקום לכתוב לבד, אני לוקח טיפה חופש השבוע ומביא לכם (חלקים) ממדורה של נרי ליבנה "אורחות החיים", מוסף הארץ, להמשיך לקרוא