דיבורביב: טעם העיר?

זה מדהים מה שקרה לארץ שלנו בתחום הקולינרי, לטוב ולרע. עד לפני כמה שנים לאכול בחוץ היה לשבת עם החבר'ה בחומוס אשכרה, אוכל אסיאתי היה לצאת לאותה מסעדה סינית (ולהתלבש כמו לחתונה) ו"מסעדת שף" היה איזה מושג עתידי שיכול להצליח רק בניו-יורק. עבר עשור, ופתאום הלקסיקון שלנו התרחב למלים כמו "פסיפלורה", "טאפאס" ו"ביסטרו". פתאום שגב וניר צוק הם סלבריטאים. פתאום ילדים בני שבע אוכלים סושי. אחד ההיבטים של ההתפתחות המהירה הזו, הוא הריבוי בפסטיבלי האוכל בארץ: עיר הבירה, שבוע הגורמה, נחלת בנימין הקטנה, שף תאכל, ועוד רבים אחרים. האומנם האוכל האיכותי, שהיה פעם נחלתו של העשירון העליון בלבד הפך נגיש להמונים, או שמא הגורמה הפך למסחרי ואנחנו פשוט אוכלים את אותו הג'אנק רק בהגשה אחרת?

להמשיך לקרוא

דיבּוּרביב: סתיו

"סתיו ברחובות עכשיו, רוח ערב מפזר שלכת. ילדים באור שקיעה, מפרקים בחוף טירה, הקיץ תם…"
(אין עוד יום, גידי גוב)

להתלבש בשכבות, להריח את האויר הנקי, לאכול מרקים מהבילים מול הגשם שבחוץ, להתכרבל מתחת לשמיכה החמה עם או בלי שוקו רותח, לצאת מהבית בלי להזיע ובלי הצורך להתחמק מעדת זבובים… אני פשוט מאוהב בעונה הזו. אמנם נכון שאני משוחד כי נולדתי בסתיו, אבל מסתבר שגם העיר תל אביב שנולדה אי שם בתחילת הקיץ, אוהבת את העונה הזו. בבית נעים עכשיו, ובחוץ רוח וגשם. מהרדיו בוקע אחד האוספים המשובחים של שירי סתיו ששמעתי בשנים האחרונות. אני מסתכל על האירועים שתל אביב מתכננת לנו לשבועיים הקרובים, ואני פשוט לא יכול להפסיק לחייך.
הרשו לי להביא לכם מקצת מהדברים הללו. תשפטו אתם בעד או נגד הסתיו. להמשיך לקרוא

בוביזמר

קאמבק.

מדי פעם אני נתקל בדברים כל כך מיוחדים, שפשוט מצריכים שמישהו יכתוב עליהם. מאחר ולערן יש שלל תירוצים למה הוא לא יכול לכתוב על זה ואני לא ממש מכיר כותבים אחרים, אז פתאום אני חוזר ואשכרה יש לי טור מעניין לכתוב. עכשיו כשיש תמריץ (ונתחדש כולנו על האתר-אמבט), אני מקווה שזה יצא לעתים יותר קרובות. אני מקווה שגם אתם מקווים. גם ערן מקווה, כי מתחילים להגמר לו התירוצים. להמשיך לקרוא

ביבר על כוהול: הסילבסטר

פינת המבקר או הקונספירציה הישראלית והפתרון האמריקאי

השבוע חגגנו יומולדת.
כל שנה העולם מתחרה במי יודע לחגוג יותר טוב. בניו-יורק הובילו עם שבע מאות אלף איש ומופעים של כל תעשיית הרוק האמריקאית, בסידני הפגיזו את מטח הזיקוקים העשיר ביותר שהעולם ידע ובכל עיר גדולה אחרת בעולם, נצפו כחצי מליון איש חוגגים ברחובות.

לא פה. להמשיך לקרוא

רביב יוצא מן הקופסה: בסימן ונוס

הרשו לי להרחיב במעט את יריעת המסעדות-אלכוהול-פסטיבלים שניתנה לי, ובאופן חד פעמי (לפחות בינתיים) להתייחס גם לסוגי תרבות אחרים. החל מהלילה ולמשך שלוש השבתות הקרובות יחל ערוץ 3 שבכבלים לשדר את המיני-סדרה "בסימן ונוס". את הספר שעליו מבוססת הסדרה כתב אורי אדלמן לפני חמש שנים. בינתיים אדלמן כבר הספיק לעבור לעולם הבא ולהזניח עתיד של ספרות מצליחה במדינת ישראל, אבל אני בטוח שלמראה הסדרה הזו הוא מתהפך בקברו.
זה לא שהסדרה נוראה עד כדי כך, ואולי הייתי מסוגל להנות ממנה אלמלא קראתי את הספר. הפרק הראשון של הסדרה נראה כמו תכנית טלוויזיה לבני 17, סיפורו של כוכב טלוויזיה מצליח, שחצן וסובל מעודף בטחון עצמי שנעשה לחשוד העיקרי בפרשיית רצח. אף אחת מתכונות אלה לא הייתה קיימת אצל גיבור הספר, גם העלילה לא ממש מתפתחת באותו הכיוון. מזל ששמות הדמויות "נוגה", "שחר" ו"יואב" נשארו זהים, כי הדמות של ליאורה נעלמה ואילו רב פקד דנון הפך לחוקר המתחיל ינון הראל.
בקיצור, הרשו לי להמליץ לכם שאם כבר קראתם את הספר – המקסימום הנאה שתפיקו מהפרק הראשון הוא בלשחק "מצא את ההבדלים". אם עוד לא קראתם – על הספר אני ממליץ בחום. על הסדרה לא.